דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / חבר לנשמה, זה אויב לאגו שלי

חבר לנשמה, זה אויב לאגו שלי

גילוי הבורא שמתלבש בתוך הנברא, זה נקרא דבקות בין שניהם, או "התלבשות האור בתוך הכלי". וכדי שה"אור" יתלבש בתוך ה"כלי", אז הכלי חייב להיות בהשתוות הצורה עם האור, כלומר דרוש לו "אור חסדים", "מסך" אנטי אגואיסטי ו"אור חוזר". השאלה היא, איך אנחנו משיגים את זה?

זה אפשרי רק על ידי המאור המחזיר למוטב. אותו האור שבעתיד צריך להתלבש בתוך הכלי, יכול בינתיים להאיר מרחוק. וההארה הזאת מרחוק תלויה בכך, עד כמה שהאדם נמצא בנטייה אליו. הוא בינתיים אינו מסוגל להיות באותן התכונות, אחרת האור כבר היה מתלבש בו. אבל האדם רוצה את זה ומצפה שזה יקרה.

רצון כזה מעוצב בקבוצה, על ידי זה שהחברים מגדילים זה לזה את חשיבות המטרה, מדליקים את הקנאה, התאווה והכבוד. על אף שלא הייתי רוצה להפעיל את הרגשות האלה, כי הם גורמים לי לכאב. אבל זהו אמצעי יעיל מאוד להתקדמות!

לא הייתי רוצה לראות אנשים שהם יותר גדולים ומוצלחים ממני, יותר חכמים ממני, השיגו יותר בחיים. אני משתדל לא להיזכר בהם, בשביל מה לי לגרום לצער נוסף. הכוח ההגנתי של הגוף מסתיר ממני אנשים כאלה ואני מעדיף לשכוח אותם, כאילו שהם לא קיימים בכלל. אנחנו באופן טבעי נמשכים לדברים נעימים ומתרחקים מדברים לא נעימים, עד כדי כך שהיינו רוצים שהם לא יהיו קיימים או לפחות לטשטש ולהסתיר אותם.

אבל בזה כל הבעיה. צריכים להבין, שלא כדאי לטשטש רגשות כאלה שלא נעימים לאגו שלנו, כי דווקא על ידם אנחנו מתקדמים. לכן צריך להיפך, עוד יותר להצית אותם יותר ויותר, שזה נקרא "לברך שונאו, ולאהוב אותו כאוהבו". צריך להעריך את השונאים עוד יותר, מאשר את החברים. כי אם אני אבין שהשונא העיקרי נמצא בתוכי, שזה האגו שלי, אז כל השונאים החיצוניים רק יעזרו לי להיאבק איתו.

אני מסתכל על מישהו שהוא יותר מוצלח ממני, יותר חכם, יותר משיג, ובתוך האגו שלי אני מתחיל לראות בו איזה מתחרה, ואני לא רוצה את זה. כי האגו שלי רוצה למלוך. אבל אם אני יכול להשתמש באותה הדמות, באותו אדם, כדי לדחוף את עצמי יותר ללמוד ולהיות יותר בקשר עם החברים, בערבות איתם, אז הוא כבר לא יהיה השונא שלי, אלא החבר הכי נאמן. כי הוא חבר לנשמה שלי ושונא לאגו, לרצון לקבל שלי.

וכך אני מתחיל בהדרגה להפוך את היוצרות. וכל אותם התופעות, המעשים, האנשים שהיו בלתי נעימים לי, אני כבר מתחיל לשייך אותם לאגו שלי ולראות איך הם נאבקים עם השונא הפנימי שלי. ולפי זה אני קובע מי "בעדי" ומי "נגדי", מי החבר שלי ומי לא. יכול להיות, שמישהו שמרחם עליי הוא השונא שלי. ומי שבא ודוקר ומרגיז אותי, ונותן לי דוגמה שהיא לא נעימה להתקדמות לבורא, אז הוא חבר שלי, כי הוא מעורר ומקדם אותי למטרה. צריכים להיות ערים לעשיית חשבון כזה.

מתוך ההכנה לשיעור, 14.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ביקורת
קנאה מועילה, כשמרבה את החכמה
קרש קפיצה לעולם העליון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/GJFNi

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest