דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ופרצו חומות מגדלי…

ופרצו חומות מגדלי…

מתוך "כתבי רב"ש", איגרת מ"ג: "ועל דרך זה יש לפרש את מה שאנו אומרים בשיר מעוז צור ישועתי, "יוונים נקבצו עלי… ופרצו חומת מגדלי, וטמאו כל השמנים". כדי שלא יכנסו מחשבות זרות ורצוניות בלתי קרואים, מוכרחים גם כן לעשות חומה שעמה נשמרים מהחצונים. וחומה זו נקרא אמונה, שרק על ידי אמונה יש יכולת להאדם שיהיה ניצל מכל הנ"ל. וקליפת יוון היה, שעם ישראל יתנהגו דווקא על ידי השׂכל החיצוני שהוא הפילוסופיה הארורה. וזה הוא נגד האמונה, הנקרא חומה כנ"ל.

ועל ידי הפרצה הנ"ל "וטמאו כל השמנים", היינו שכל הבהירות והחיות שזכו על ידי אמונה נסתמו מהם…"

האיגרת הזאת חשובה מאוד. היא מכוונת אותנו להתייחס נכון לחיים במלחמה העיקרית שלנו – המלחמה נגד הפילוסופיה שבאה ורוצה להחליף את חכמת הקבלה. "אתה לא צריך להשיג שום דבר. מספיק שאתה חושב על משהו, מדמיין משהו. הרי, יש לך שכל ודמיון, מספיק לך להיות בזה. אין שום השגה, לכן תתעסק במה שאתה לומד, מדמיין, מדבר, וזה מספיק לך".

הגישה הזאת של היוונים מובילה אותנו לצורה מופשטת, ואפילו לא צורה מופשטת שעליה מדברת חכמת הקבלה, שזו צורה מלובשת בחומר, ואחר כך מפשיטים אותה מהחומר ומתחילים לדבר עליה, שזה אסור. לא, הצורה המופשטת שלהם אף פעם לא הייתה מלובשת בחומר, מפני שהם אף פעם לא היו בעלי השגה. במקום זה, בדומה לדתות ואמונות אחרות, הם עיוותו את הכתבים שבהם כולם מדברים רק על דבר אחד – על גילוי הבורא לנבראים.

וזו כל התורה, רק על זה מדובר לאבותינו, רק זה מה שקיבל משה בהר סיני ועל סמך זה הוא כתב את התורה. מדובר בגילוי הבורא ל"ישראל" – לאלה שמכוונים "ישר – אל" ומגיעים לדבקות דרך השתוות הצורה עימו. רק אז, בתוך הכלים המתוקנים שלו שתיקן על ידי האור המחזיר למוטב (על ידי התורה), האדם משיג את הבורא.

אם האדם קורא במקורות וחושב שאין בהם שום השגה, שצריך רק ללמוד ולקיים את מצוותיו של הבורא לפי איך שאנחנו מבינים את מה שכתוב, בכך אנחנו מסלפים את התורה לגמרי, ובמקום להגיע לדבקות עם הבורא אנחנו נדבקים למה שאנחנו מבינים מתוך הטקסט. זהו אסון אמיתי.

ולכן מדור לדור ועד גמר התיקון נמשכת המלחמה בין בעלי ההשגה לבין בעלי הדמיון שהם הפילוסופים הארורים, כפי שמכנה אותם בעל הסולם. וגם אנחנו נצטרך לצאת לשדה הקרב ולהשתתף במלחמה הזאת ולא להשאיר את זה מחוץ לטיפול שלנו. הרי דווקא במלחמה הזאת אנחנו מגלים את האפסיות של הגישה הפילוסופית – להתפלפל על מה שלא יודעים כלל, לא מבינים אפילו מתוך ההשגה הרוחנית הקטנה ביותר.

זאת מלחמה נגד כל הגישות שסותרות את חכמת הקבלה. הרי, חוץ מהשגת הבורא אין לאדם במה לעסוק בעולם הזה. ולכן, אם לדבר על "פילוסופית חיים", על הגישה לקיומו של האדם ולא על הפקולטות לפילוסופיה שבהם מתפלפלים בנוגע להשערות חסרות משמעות, הגישה חייבת להיות מכוונת רק למטרת הבריאה, ולא לשום דבר אחר.

ומכאן, לחנוכה שמסמל לנו את הצלחתנו במלחמה הזאת. חנוכה הוא חג מאוד רוחני: הכול בו מתרכז סביב ה"שמן", סביב האור. ואנחנו חייבם לפרש נכון את מהות החג: למרות שאנחנו מעטים כלפי כל העולם, אם אנחנו יודעים את הסוד של כד השמן ומדליקים אותו, אנחנו מאירים את כל העולם.

צריך רק לעצב את התנאים בצורה נכונה, כדי שההפרעות יהפכו עבור האדם ל"פתילה", כדי שהוא ישמור על האור. כך האדם מגיע למדרגה הראשונה שלו שנקראת "חנוכה": "חנו-כה"

וחוץ מזה, חייב להיות פרסום הנס, ולכן, מקובל לשים את הנרות הדלוקים ליד החלון, כדי שכולם יראו אותם. זה מסמל את ההפצה שלנו – הרי, אנחנו מוסרים לעולם מסר איך להגיע אל האור.

אבל מתי האדם מתעורר לזה? – כאשר הוא מגלה את ה"עובי" של האגו שלו. ואם הוא עובד נכון, הוא מגלה ש"היוונים פרצו חומות מגדלי". אם אין לו הפרעות כאלה, אין לו על מה להתגבר.

להגיע לאור אפשר רק על ידי גילוי הרע, כאשר הוא פורץ את החומות אחרי המלחמה ואחרי הניצחון בה. ואז, אפילו אחרי הניצחון עדיין צריכים לחפש את כד השמן ולהדליק אותו בצורה כזאת שבאמת יקרה נס.

בסופו של דבר, כל מה שקורה נעשה על ידי הכוח העליון, "נס".

מתוך שיעור על איגרת של הרב"ש, 28.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שינוי יסודי של השקפת עולם
חג הניצחון הראשון על עצמנו
"פרסום נס" החנוכה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/z6jX0

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest