"וייפח באפיו נשמת חיים"

שאלה: כיצד אנחנו בונים בתוכנו את הדמיון לבורא?

תשובתי: בדומה לדרך שבה מקלט רדיו מתכוונן לגל. במידה שבה תוכל לשחזר בתוכך "גל" רוחני מסוים – הוא יהיה אותו הגל שאתה תתפוס מבחוץ, לפי חוק השתוות הצורה.

לא ידוע לנו מיהו הבורא. לאור העליון אין שום צורה והוא נמצא במנוחה מוחלטת – זהו אור פשוט ומופשט. זהו כוח ההשפעה הכללי שאינני מסוגל להבחין בו, הרי אני כל הזמן תופס רק צורות קונקרטיות. אך ככל שאוכל לבנות בתוכי יותר צורות של השפעה– ברגע מסוים הן יתחילו לקום לחיים!

למשל, אני יכול לקחת פלסטלינה ולפסל ממנה ארנב. אם אני מפסל אותו נכון, בכל הפרטים, הוא לפתע הופך להיות חי! אחר כך אני מפסל עוד איזושהי צורה אחרת, למשל ג'ירפה. פיסלתי, פיסלתי וסוף סוף סיימתי וגם היא מתחילה להיות חיה! כלומר, אני צריך לעשות רק את הכלי הרוחני, ובאותו הרגע שהוא יהיה מוכן, האור הפשוט שמחכה מבחוץ ימלא את הכלי הזה ברוח חיים.

כך אני מתחיל להשיג, להרגיש ולהבין מיהו הבורא, דרך כל הצורות הללו. אני בונה אותן בתוכי – אלה חלקי הנשמה שלי, שאני מתחיל לאסוף, כשאני לומד להשפיע קצת יותר, לאהוב קצת יותר ולא לחשוב על עצמי.

עכשיו אנחנו משתדלים לבנות את המדרגה הרוחנית הראשונה שלנו. אנחנו משקיעים מאמצים, מנסים ואיננו יודעים מדוע איננו מצליחים. אך ברגע שתסיים לבנות את הצורה הראשונה הזאת – אתה תרגיש שנולדת! כלומר, כבר יש בך איזושהי דמות רוחנית והיא התחילה לחיות! בתוך העטיפה הזאת שבנית, עם כל הצורות הנכונות שלה – יש עכשיו אור.

כך בהדרגה, שלב אחר שלב, אנחנו בונים את דמות הבורא. מכל החלקים שאתה אוסף מכל החברים מכל העולם, כשאתה מתחבר איתם, אתה בונה את הדמיון לבורא, או את נשמתך האמיתית.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 29.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
השגה כללית ופרטית
להרגיש מה זה להיות בורא
כל מדרגה מתחילה מאפס