דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / "ויגבה לבו בדרכי ה'"

"ויגבה לבו בדרכי ה'"

בעל הסולם, "שמעתי", מאמר כ"ו, "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר":

"הנה כתוב "רם ה' ושפל יראה", שרק השפל יכול לראות את הרוממות, והנה אותיות יקר הם אותיות יכיר, שפירושו שעד כמה שיש לו יקר בהדבר כך הוא מכיר את רוממותו, שדוקא לפי שיעור חשיבותו שבדבר הוא מתפעל. וההתפעלות מביא לו לידי הרגשה שבלב, ולפי ערך שהוא מכיר את החשיבות, בשיעור זה נולד לו שמחה."

היסוד שלנו הפוך מהבורא. שני הרצונות: הרצון לקבל והרצון להשפיע, הפוכים זה מזה, מפני שמוצאו של אחד הוא "יש מיש", והאחר מ"יש מאין". ולכן, במידת שפלותו של האדם הוא מכיר ברוממות ה'.

מאוד קל לנו לראות את מה שמרומם בעיני הרצון לקבל. אנחנו ברצון מוכנים להשתחוות לאדם חשוב, להעריץ תופעה חשובה, רק אם הם חשובים בהרגשת האגו שלנו. האדם מחפש כל חייו אחר הרגשת הקביעות, הביטחון, התמיכה…

אבל אם קיים משהו מחוץ לרצון לקבל, הוא לא מורגש כגורם חשוב שמביא לו את המילוי הרצוי, או לפחות לא מאיים לגזול את מה שיש לי. ואם זה לא נוגע לרצון לקבל, אז אני בעצמי חייב לבנות חשיבות לדבר, הבנה חדשה. כיצד אני עושה זאת?

התנאי, "רם ה' ושפל יראה", אומר, שאנחנו צריכים להשתנות.

הרי, לפחות יש לנו רצון לקבל. לכן, כשעובדים בעקביות כדי לזהות את שפלותו, באותה המידה אנחנו נוכל לזהות את הרוממות של כוח האהבה וההשפעה. אנחנו רואים שאחד נובע מהשני, בהתאם לעיקרון "יתרון האור מתוך החושך".

אפשר לבצע את העבודה הזאת רק ביחסים בין החברים. היחסים עם העולם החיצון אינם מתאימים לזה, כי שם קיימים מדדים אחרים. ובתוך הקבוצה האדם יכול להשקיע מאמץ כדי להכניע את עצמו בצורה פשוטה, עד כמה שאפשר, אפילו בלי כוונה נכונה.

ואז הוא רואה שהוא לא יותר טוב מהאחרים. להיפך, מסתבר שהוא יותר גרוע מהם לפי התכונות. דרך הקבוצה משפיע עליו המאור המחזיר למוטב, ועל אף שהאדם אינו מבין, אבל הוא רואה שהחברים יותר מוצלחים, יש להם יותר כוח כדי להכניע את עצמם, להשתתף בלימודים, בחיבור, בדבקות המטרה. ויחד עם זאת, הוא רואה שגם לו יש אפשרות לעשות זאת. מכאן נובעת הרגשת החשיבות, כי מסתבר שהבורא מגלה כלפיו יחס אישי.

כך כל פעם, רק כשאדם מודד את עצמו יחסית לחברים, הוא יכול להבין שמצד אחד הוא שפל, ומצד שני, ראוי למשהו שבכלל לא מגיע לו. הוא רואה שכל יתר האנשים מנותקים מהכוח העליון, ואילו הוא זכה ליחס מיוחד ממנו. זה מעורר בו התפתחות ה"כלים". הוא הופך להיות יותר ויותר אחראי עבור מה שקיבל, ומרגיש שהוא כבר אחראי על האחרים. כי הוא לא קיבל את זה בזכותו, ולא בזכות הישגיו האישיים. לא, הבורא הזמין אותו לעבודה מיוחדת ומעכשיו הוא אחראי על תיקון העולם.

כך כל אחד צריך לראות את עצמו, כי בו תלוי תיקון העולם. כי מה שהוא יתקן, אף אחד אחר לא יוכל לתקן.

לכן, האדם מרגיש שהוא שפל, ויחד עם זאת, מבין שקיבל משימה חשובה ביותר. וכמובן שהבורא רק מצפה שהאדם יוכל לבצע את המשימה ומוכן לעזור לו בכל. ועל האדם רק להכין תפילה, כדי שהבורא יסיים את מה שהוא כבר התחיל ("ה' יגמור בעדי").

כך הוא מתקדם. וכשהאדם מסתכל על העבר, הוא מבין שהבורא בנה את כל הדרך בשבילו. הוא בעצמו לא היה יכול לעשות כלום, לצפות למשהו מראש, כי לא ידע כיצד להתקדם. להיפך, הכול הוכן עבורו מראש מלמעלה.

ואז האדם נותן הודיה גדולה על כך שהוא נמצא בתוך קבוצה, על כך שיש תמיכה מלמעלה, על ההדרכה שקיבל עד כה. כי על סמך כל זה הוא יכול להיות בטוח שאם הוא יתקדם כל פעם ויכיר בשפלותו של הטבע שלו, אז במקומו הוא יקבל את "רוממות ה'" וזה ימלא אותו. במקום הגאווה הריקנית העצמית, "יגבה לבו בדרכי ה'", וכך יתקדם.

לכן, בעל הסולם אומר, ש"עתיד האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר", על הטבע שלו, על הדרך שהוא עבר ועל המצב הנוכחי. הוא רואה שלא בחר את הטבע שלו, את גורלו, לא תכנן את מסלולו, לא עיצב את עצמו כפי שהוא. אלא הכול הגיע מלמעלה ולכן, אם הוא ימשיך להתקדם, יכניע את האגו שלו, אז מכאן והלאה נפרסת לפניו דרך נפלאה לעתיד.

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר", 06.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
משִפלות לגדלות
הודיה לבורא זה מנוף לפסגות חדשות
נוסחת החשיבות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/qklev

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest