דף הבית / חכמת הקבלה / מקורות ותקצירים / וזאת ליהודה – תקציר

וזאת ליהודה – תקציר

תקציר שערכתי למאמרו של בעל הסולם "וזאת ליהודה"

מצות אכילת מצה ניתנה לבני ישראל בעוד שהיו בשעבוד במצרים, מפני שגאולה תהיה בחפזון. גם אנחנו נמצאים בשעבוד, וגם כוונתנו לגאולה על דרך אבותינו במצרים. עבדים היינו. מתחיל בגנות ולסיים בשבח. הגנות מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו או מעבדים היינו. וכך ההלכה.

להתחיל בגנות ולסיים בשבח – לפי הכלל, כיתרון האור מן החושך. וע"כ "עייר פרא אדם יולד" ובסופו קונה צורת אדם. וכך היה ג"כ בהקמת עם ישראל. משום שה' הוציא את הבריאה יש מאין, א"כ אין הויה ללא העדר מקודם. אמנם ההעדר בכל אחד מדצמ"ח שונה. שתחילת הדומם העדר גמור. תחילת הצומח היא צורת הדומם, שהיא הזריעה והריקבון של גרעין. ההעדר של החי – צומח. וצורת החי נחשבת העדר כלפי המדבר. לכן "עייר פרא אדם יולד", שמוכרח כל אדם שתהיה לו התחלה של בחינת בהמה. כתוב, אדם ובהמה תושיע ה', שמזמין כל משאלות ההכרחיים לקיומו ולהשלמת ענינו.

במה יתרון צורת האדם על הבהמה בהכנתם? – במשאלות שלהם, כי בזה נבדל ישועת ה' לאדם מישועת ה' לבהמה.  ויש רק צורך אחד באדם שאין במין החי, והוא ההתעוררות לדביקות בה'. לכן בזה ההכנה שלו – להשתוקק לעבודת ה'. ורק בזה נעלה על הבהמה, כי אפילו השכל העיוני למלאכות ולהנהגות מדיניות אנו מוצאים במין החי.

לפי"ז ההעדר הקודם להוית האדם, הוא שלילת הרצון לקרבת ה', שהוא מדרגת הבהמה. וז"ש, מתחיל בגנות ומסיים בשבח, שצריך להשיג אותו ההעדר הקודם להויה בדרך החיוב, שהוא הגנות הקודם לשבח, ומתוכו נבין יתר את השבח.

וזה עניין ד' גלויות, המוקדמים לד' הגאולות, עד הגאולה הרביעית, שהיא השלמות הגמורה המקווה לנו. שהגולה היא ההעדר הקודם להויה, הגאולה. לפיכך כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה חוץ מאות אל"ף, המורה על אלופו של עולם, ללמדנו שצורתו של ההעדר השלילה של ההויה.

והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, מודעת לנו בכתוב, ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. וא"כ צורת ההעדר בגולה שלילת דעת ה', שזהו חסרון באל"ף, שחסר לנו בגולה, והמקווה לנו בגאולה, שהיא הדביקות בה'.

ההעדר בעצמו מכין ההויה המיוחסת לו. חרות מושג גבוה שמובן רק ליחידי סגולה, אבל שעבוד כולם לא יכולים לסבול. מתחילים בגנות, כדי שיוכר יותר הישועה. ולא להתחיל מזמן תרח אלא ממצרים, שכבר הייתה אהבת ועבודת ה' במקצת באומה, ורק קושי השעבוד הנוסף במצרים, אינו חסרון מחמת עצמו בהוית האומה, הקרויה אדם.

ההעדר מכין ההויה, ולכן נחשב חלק מישועה, וצריך להודות גם עליו. לפיכך אין להתחיל "עובדי ע"ז היו אבותינו", כי זה אינו העדר הקודם להויה, כי אין בזה הוית האדם, כי מרוחקים מאהבת ה' בתכלית. ע"כ מתחילים משעבוד מצרים, שכבר אהבת ה' הייתה בלבם במקצת, אלא מעבודה קשה היה הולך ונכבה. וזהו שנחשב להעדר הקודם להויה.

חרות האומה בידיעת ה' – מושג נעלה, שרק יחידי סגולה עפ"י הכנות מבינים. ורוב העם מוכנים להשיג קושי השעבוד, שזה מובן לכל אחד.

ידיעות קודמות בנושא:
שכל הפועל – תקציר
"היחיד והאומה" – תקציר

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/PeHyk

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest