דף הבית / אהבה / זוגיות / ואריאציות משפחתיות

ואריאציות משפחתיות

שאלה: היום, הרבה מאוד זוגות חיים ביחד מבלי שיהיו נשואים באופן רשמי. האם אפשר לעבוד איתם כמו עם זוגות נשואים?

תשובתי: אם יש להם משק בית משותף, דאגה משותפת, "חשבון" משותף, אולי אפילו ילדים משותפים, אז מה זה משנה אם הם עשו חופה או שהלכו לרבנות, או נשבעו זה לזה מתחת לירח. הם נחשבים לזוג, שכולם מכירים אותם כבעל ואישה, הם משפחה.

הם אפילו יכולים להגיש תביעה בבית משפט על חלוקת רכוש, ולא משנה אם הם נשואים באופן רשמי או לא. העדים ישלימו את החתימה החסרה הזאת.

שאלה: ישנם אנשים שנשואים 15- 20 שנה, יש להם ילדים, אבל חיים בנפרד. למעשה, באופן פסיכולוגי הם נחשבים לזוג נשוי, אבל יש להם משק בית נפרד. האם אפשר להזמין אנשים כאלה לסדנאות?

תשובתי: אני חושב שאפשר, מפני שהם גם כן מרגישים את עצמם כמשפחה. פשוט היום האגו שלנו עד כדי כך גדל, שלא סובל אף אחד לידו. אפילו שיש להם דירה אחת, בכל מקרה, לרוב הגבר ישן בחדר אחר והאישה מבינה את זה, וגם בעצמה לא כל כך רוצה לראות אותו לידה. ולילדים לבטח יש חדרים נפרדים. כלומר, אנחנו הפכנו להיות אינדיבידואליסטים הידועים לשמצה.

לכן, אם הם דואגים למשהו משותף והדאגה הזאת היא קבועה, ועוד קשורה לילדים משותפים, אז הם נחשבים למשפחה.

האדם הוא יצור מורכב מבחינה פסיכולוגית. ולכן, אם הוא נשוי באופן רשמי, אז זה מחייב אותו פנימית, זה לוחץ עליו, בהשוואה לחיים של נישואים אזרחיים (כלומר שלא נשואים באופן רשמי).

מספיק לגבר לחשוב שהוא לא נשוי באופן רשמי, והוא ידאג לאישה הזאת הרבה יותר מאשר לאישה שהוא נשוי לה רשמית. כי נדמה לו שהאישה לוחצת עליו, מחייבת, "נעלה" אותו על עצמה, ועם אישה אחרת הוא מרגיש את עצמו חופשי. וגם היא בתורה מרגישה אותו הדבר.

המבנה הכפול הזה של ההדדיות מצביע רק על כך, שקשר רשמי מכוון אותנו מדי פעם לנוקשות, לשנאה, מזה שקשרו אותי, המדינה מחייבת אותי.

ואילו החופש שהאישה נותנת, להיפך, מושך ומחייב את הגבר כל הזמן לפלרטט, לדאוג למקום שלו, מפני ששום דבר לא מחייב אותם להיות יחד.

כל הוואריאציות המשפחתיות האלה נמצאות היום בתהליך של שינוי מהיר. אני לא חושב שבעתיד הצורות האלה יישמרו. לפחות רישום לנישואין, החתימה, יהיו מאוד מותנים. כל זה לא יהיה, אלא יהיה מספיק בהסכמה הדדית.

במיוחד כאשר אנשים יתחילו לחלק בצורה נכונה, בצורה שווה, כל מה שנחוץ לאדם כדי לחיות, אז המרכיב "לספק", "לדאוג" נעלם, ונשאר רק המרכיב של הקשר הפנימי. אז את התפקיד של הרבנות, את תפקיד של טקס הנישואין, יתפסו חיבורים אינטגרליים. דווקא הם יתחילו לקשר את האנשים ביניהם, והאדם ירצה להמשיך לחיות בהרמוניה הזאת. לכן מתוך הסדנאות האינטגרליות ייצאו זוגות נשואים מוכנים.

מתוך שיחה מס' 42 על החינוך האינטגרלי, 04.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אחידות של הקבוצות האינטגרליות
התפתחות אין סופית
ריקוד הרמוני

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/3fGZG

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest