"וְגֵר לֹא תִלְחָצֶנּוּ"

"וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם." (תורה, שמות, פרשת "משפטים", פרק כ"ב, פסוק כ').

אפילו כאשר מתגלים אצלך רצונות על מנת לקבל יותר ויותר חדשים שמופיעים "בארצך", כלומר, כאשר במצבך המתוקן מופיעים רצונות שאתה עדיין לא תיקנת, אתה לא צריך "לטאטא" אותם, לעשות עליהם צמצום מכוון ולא לקבל אותם. אלא להיפך, אתה צריך לעזור להם להשתקם. זה נקרא "גֵר".

"כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם, לֹא תְעַנּוּן. אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה, אֹתוֹ–כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב; וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים." (תורה, שמות, פרשת "משפטים", פרק כ"ב, פסוקים כ"א-כ"ג).

"אלמנות ויתומים" הם "כלים" לא גמורים כדי להתקדם, רצונות לגמרי לא מתוקנים שאין להם את החצי שלהם, אין מגע כדי לעלות.

"לֹא תְעַנּוּן" כלומר, בשום פנים ואופן לא לעזוב אותם, אלא תמיד לעזור כדי לחבר את כל הרצונות יחד. מדובר על כך שהאדם מחבר בתוכו את כל רצונותיו, כוונותיו, תכונותיו, לשלמות אחת שכבר תיקרא ה"נשמה" ובה הוא מגלה את העולם הרוחני.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 27.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מהותה של התורה
הרצונות הפרטיים של האדם
שפוט את עצמך!