דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / התרופה לחוסר האונים

התרופה לחוסר האונים

שאלה: אם אני קורא תהילים או מאמרים של מקובלים, אני יכול להתרגש עד דמעות. עד כדי כך המילים הללו קרובות לליבי. אני מבין שמדובר עליי, על הרגשות שלי, וזה גורם לי להזדהות עם הכתוב. וחוץ מזה שאני מבין את הטקסטים האלה, הם גם חודרים לתוכי עד כדי דמעות. ואילו ספר הזוהר – הוא משהו לא מובן, מת, חסר צבע וטעם. לא ניתן להתרגש ממנו. אז מדוע ספר הזוהר נחשב למקור הגבוה ביותר של השפעת הכוח העליון עלינו? הרי לא ניתן להבחין בזה כלל…

תשובתי: זה באמת כך. אנחנו צריכים להבין כאן את העיקרון המרכזי: דווקא אם אני מגיע למצב כזה, שאני מרגיש חוסר אונים מוחלט, ומבין שהצעקות, הבכי והתחנונים שלי לא יעזרו לי להגיע למטרה הרוחנית – שם אני מתחיל למצוא את הכוחות שטמונים בספר הזוהר ולהבין למה הוא נכתב בצורה כזאת.

כי אם מקורות מסוימים גורמים לי להגיע לסערת רגשות, אלו רגשות של הדרגה הבהמית ולא של דרגת האדם, הדומה לבורא. התחושות הללו אופייניות לחיים שלנו: "רע לי", "אני מאוד רוצה אבל לא יכול להשיג", וכן הלאה. כל אלה הם רגשות אנושיים רגילים, רחוקים מהרוחניות.

אך אם אני באמת משתוקק להשפעה, לחיבור, לאיחוד ולאהבה, שמנוגדים לכל הכוחות, הנטיות והרצונות שלי, כי אינני יכול לעורר אותם סתם כך על ידי קריאת הטקסט שגורם לי להבין את הכתוב או להתפעל מתמונות מדומות – אז אני מתחיל להרגיש בספר הזוהר את מקור הכוח, שנמצא דווקא במימד העליון, מחוץ לרגשות, הנטיות והתחושות הרגילות שלי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 27.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מקור מים חיים
האמצעי היעיל ביותר להתקדמות
התרופה החזקה ביותר

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest