דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הנברא מתחיל כאן ועכשיו

הנברא מתחיל כאן ועכשיו

בעל הסולם, "אהבת ה' ואהבת הבריות": "ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה" (ב"ר, כ"ד). ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות "כלל" לכל מצוות התורה? לכל היותר הוא יכול להיות "כלל" לחלק התורה והמשפטים הנוגעים בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך?".

אנחנו לא יודעים כיצד להשתמש בעיקרון הזה. כולם כבר בטוחים שהם אוהבים את הזולת. גם כל הפילוסופים, הסוציולוגים והפסיכולוגים מדברים על אהבת הזולת, כאילו ניתן ליישם אותה בקלות.

בכלל, המושג "אהבה" רק מבלבל את האנשים. הם אינם מסוגלים להפריד אותו מהמשיכה הטבעית, האינסטינקטיבית, ההורמונלית, שאופיינית לעולם החי ואפילו לצומח. עבור האדם, עם היצר הרע שלו, המשיכה הזאת מקבלת טווח רחב עוד יותר, על אף שהיא בכל זאת אינה אהבה אמיתית.

"אהבת הזולת" פירושה למלא את רצונו, מבלי לקבל מזה כל תועלת בצורה ישירה או עקיפה. היא מכוונת כל כולה לטובת הזולת, ואני – כביכול חלק זר בבריאה, "צינור" כלשהו שיוצא מתחנת הכוח שמפיקה את כל התענוגים. הצינור הזה בכלל אינו צריך שום דבר לעצמו. הוא רק מעביר.

אז כיצד אני יכול להיות כזה מעביר קבוע, אם כולי ספוג רגשות ורוצה ליהנות בעצמי? הרי לי, בשונה מהצינור, יש חיים משלי.

ולא עוד, אלא שאומרים לי שהכלל הזה הוא "הכלל הגדול בתורה". כלומר, חוץ מזה אין בה שום דבר. והרי התורה מדברת על דברים רבים ושונים. האם באמת כולם קשורים ליחסים ביני לבין הזולת?

ואם כן, כיצד אני יכול להכניס לתוך היחסים עם האנשים האחרים את כל ההיבטים של המציאות שלי, כולל היחסים שלי עם הבורא? האם זה לא מצומצם מדי, להכניס את העולם כולו על כל גווניו לתוך כמה מודלים פסיכולוגיים?

שאלה: אז איך אוהבים את הזולת בעולם הגלובלי של היום?

תשובתי: למעשה, בעולם שלנו אין אמצעי שיאפשר לנו לתקן את האגואיזם שלנו. רק המאור המחזיר למוטב מסוגל לעשות את זה.

הרי במציאות קיימים רק האור והכלי. כוח ההשפעה ("יש מיש") ברא את כוח הקבלה ("יש מאין") – וחוץ מהם אין יותר שום דבר. ולאחר מכן, כוח ההשפעה משפיע על כוח הקבלה ומביא אותו לפעולות אלטרואיסטיות, עד כדי כך ששני הכוחות הללו נעשים דומים זה לזה: כוח ההשפעה משפיע, וכוח הקבלה מקבל על מנת להשפיע. בסופו של דבר הם נמצאים באיחוד ודבקות.

אבל זה לא מספיק. הרי המצב של מלכות דאין-סוף נברא מלמעלה. הוא פשוט "הונחת" על הנברא. הרצון שנברא על ידי האור קיבל ממנו את הכול. הוא קיבל ממנו את הכוונה להשפיע והתקיים בדבקות בו, כמו "בובה". הרצון שנוצר יש מאין אינו יכול לבצע אף פעולה עצמאית. כך בנוי חומר הבריאה.

אך במקרה כזה אי אפשר לקרוא לו נברא שלם. הרי האור עושה עליו את כל הפעולות. אז מי בסופו של דבר נמצא בדבקות בבורא? – בינתיים, אף אחד. עדיין לא קיימת ישות עצמאית ממנו. אז כיצד יוצרים אותה?

לשם כך צריך להביא את הרצון לקבל להופכיות גמורה מהבורא, בכל דבר, ואז לתת לו את האמצעים להכיר שהוא נמצא בניתוק מההשפעה ולרכוש את הכוחות כדי להיתקן. נדרשת הכנה גדולה ביותר כדי לברוא את הנברא, והיא מתחילה דווקא מכאן, מהעולם שלנו. לשם כך השתלשלו העולמות הרוחניים, לשם כך הייתה ההתפתחות הגשמית, עד שהאבולוציה של כדור הארץ הביאה אותנו למצבנו הנוכחי. ועכשיו, אנחנו מתחילים בהדרגה להכיר את עצמנו ואת מצבנו.

מכאן מתחילה ההכרה העצמית כלפי האור, כלפי הבורא, כלפי החברה האנושית שכבר מתגלה כגלובלית ואינטגרלית. זה מעורר בנו חוסר נוחות: "משהו לא בסדר, משהו לא מסתדר". כך ההתחלה של הכרת הרע פותחת בפנינו את הדרך לתיקון.

לא מייד נוכל להבין מה קורה לנו ולפני מה אנחנו עומדים. האנושות רק מתחילה לצעוד בדרך הזאת. אבל גם כאן אין שום דבר מלבד חיבור בין שני הכוחות: קבלה והשפעה. בהתמזגות ביניהם צריך כל הזמן לחפש את המנגנונים הפועלים. בדומה לפעולות הגומלין בתוך האטום, הם יראו לנו איזה חיבור אפשרי בשלב הנוכחי ואילו תכונות אופייניות לו.

אתה לומד לחבר את שני הכוחות ואתה צריך תמיד להגיע לנוסחת השוויון הנכונה. אם שיווי המשקל הושג, זה סימן שאתה בדרך הנכונה ובונה את עצמך בקו האמצעי. למעשה, כל הנוסחאות המדעיות מתארות את ההשתוות בין התכונות. את זה אנחנו לומדים ומשיגים בטבע: השתוות ושיווי משקל בין כל חלקיו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם", 26.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אהבה היא לא ותרנות
לאהוב את הזולת? – זה פשוט!
רחוב דו-סיטרי

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest