התקפה על עדינות הרגש

שאלה: מהו סגנון המאמץ שנדרש ממני בזמן הסדנה, האם פריצה בהתקפה או יותר חיפוש רגשי פנימי עדין?

תשובתי: סדנה, ובכלל כל הדרך שלנו, מבוססת לחלוטין על רגש, כי אנחנו מבררים הכול בתוך החומר שלנו, שזה הרצון לקבל. הרצון לקבל מרגיש את עצמו כרגיש, כמרגיש, אבל כדי להבחין בכל מיני המצבים שעוברים, ניתן לנו השׂכל. הכול מגיע אלינו רק במדרגות העלייה כשאנחנו מתחילים לחבר את הכלים, בתקווה להשיג את הכלי המתוקן. ואז אנחנו מתחילים לייצב את השׂכל הרוחני שלנו.

ולפני כן, יש לנו רק שׂכל בהמי, גשמי, שעוזר לנו לשרת טוב יותר את האגו שלנו. השכל הזה לא עולה מעל לדרגת "העולם הזה", מפני שגורלו של העבד להתאים את עצמו לאדונו. לכן, אותם הרגשות והשכל שאיתם אנחנו בינתיים קיימים, הם מוגבלים לגמרי במישור העולם הזה ואין להם שום שייכות לרוחניות. וכאן לא חשוב עד כמה האדם חכם, זה לגמרי לא שייך לרוחניות.

ואותם הרגשות והשכל ששייכים לרוחניות, אנחנו מתחילים עכשיו לפתח בחיפוש אחר הנקודה המשותפת שלנו. והרגישות הזאת צריכה להתמקם באותו האזור שבו אנחנו מתחברים זה עם זה – במרכז הקבוצה. והשכל יופיע כדי לגלות בזה כל מיני אבחנות ולעזור לנו להתחבר. אלה הם כבר רגשות ושכל רוחניים השייכים לסולם הרוחני.

לכן, בסדנה צריכה להיות התעוררות דווקא בקשר לחיבור, ולא סתם התפעלות והתעוררות כדי לקבל ידע חדש והתקדמות לעצמך. אם אני רוצה שההתעוררות שלי וההכנה לסדנה יתכללו בתוך המאמץ הזה, אז אני מההתחלה צריך לכוון את עצמי רק לחיבור, לחשיבות האיחוד, לחשיבות הקבוצה, החברים, ולא להשתוקק להשיג משהו בעצמי. חבל על אותם אלה שמשקיעים מאמצי שווא, כי הם הרי יישארו מחוץ למעגל.

מתוך שיעור בנושא שיחה על הסדנה, 21.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
עשרה אנשים והבורא ביניהם
תפקיד השׂכל
מיקוד על עולם האמת