קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה לעשות אם בזמן לימוד "תלמוד עשר הספירות" מופיע ייאוש מתוך כך שאני לא מבין לחלוטין את הכתוב?
תשובתי: אין שום סיבה להתייאש. אנחנו לומדים את הפעולות המבוצעות על ידי אדם שכבר קיבל כוח כדי לממש את עצמו. הוא מסוגל להיות עצמאי מעצמו, ולא נכנע לפיתוי לעשות משהו לתועלת עצמו במקום תועלת לזולת. הוא יכול לקבל החלטה כזאת.
ואז הוא בודק ואומד (עושה הערכה) את עצמו. הוא מסוגל להרגיש את צרכי הזולת, מה שאנחנו לא יכולים לעשות בינתיים במצבנו הנוכחי. הרי לבדוק את צרכי הזולת צריך בצורה נייטרלית אובייקטיבית לחלוטין כדי לברר מה יהיה לטובתו.
לא את מה שהוא בעצמו רוצה – הרי אולי הוא רוצה אקדח כדי לירות בעצמו. אלא לבדוק כפי שאנחנו בודקים, מה מועיל לילד הקטן. אם ניתן לילד את מה שהוא רוצה, זה יזיק לו. צריכים לתת לו בדיוק את מה שיועיל לו, וההחלטה הזו צריכה להיות מנותקת לחלוטין מהרגשות שלי ושלו.
לשם כך, אני צריך לראות מהי מטרת הבריאה, מהו גילוי הבורא ודבקות בו במצב הנוכחי הזה ולעזור לאחר להתקדם בדיוק בכיוון הזה. הרי זו ההתקדמות החשובה ביותר שהוא יכול לעשות רק בעזרתי. ועל ידי שאני עוזר לו אני גם מתקדם, בצורה כזאת אני מגיע לדבקות בבורא, השתוות הצורה עימו.
אם אני נכלל בקבוצה ועוזר לחברים להתקדם במקצת, זה אומר שאני עכשיו מתייחס אליהם בדומה לבורא. רק שהוא (הבורא) בעצמו לא מסוגל להזיז אותם לכיוון הזה, ואני יכול.
הוא נתן לי את האפשרות לעשות זאת, ולכן זה אומר שאני נכלל בעבודת הבורא.
מתוך שיעור לפי "תלמוד עשר הספירות", 18.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ההתקדמות של החבר חשובה יותר מהתקדמות עצמית
הרצון המשותף עושה אותנו חברים
כיצד למלא רצונות של אחרים באופן מעשׂי?
