התפילה האמיתית

כנס בסנט פטרבורג, שיעור מס' 4

בעל הסולם, ספר "פרי חכם על התורה", מאמר "לא עת האסף המקנה":  "אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו".

אפילו אם אתה רוצה לפנות לבורא, והמחשבות שלך הן טהורות ביותר והרצונות שלך אידיאלים, לא למען עצמך אלא למען אחרים, למען הבורא, והרצון שלך עולה לבורא לבד, אז הוא לא יעלה לשום מקום ויישאר אצלך.

אתה יכול לצעוק אלף שנה, שום דבר לא יעזור. ישנה מערכת שלא קולטת בקשתו של אדם אחד. אדם אחד לא יכול לקבל ולפתח את אותו הרצון לקשר שעליו יבוא התיקון מלמעלה. הרצון לחיבור צריך לעלות יחד עם שאר הרצונות האחרים, בתוך הרצון הכללי, ואז באופן אוטומטי ירד אליו אותו האור שמילא אותם עוד לפני השבירה, כשהם עדיין היו יחד.

"כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו." האור לא יכול למלא פנייה כזאת. כמ"ש, "כל המתגאה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד".

כזאת "כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות". כלומר, כל יציאה מחוץ לקבוצה מעידה על כך שהוא נהיה אגואיסט גדול יותר. זוהי תוצאה של כל מיני תנועות לא פיזיות, אלא רוחניות. אבל ההתרחקות הרגשית, עד כמה שהאדם יחשוב שהיא מוצדקת, תמיד נובעת מצמיחת הגאווה, הרוע, מגידול האגו.

"וגם בזמן עבודה כשהאדם מתפלל ביחידות, על כורחו יוצא מהכלל ומחריב לנפשו", את השאיפה שלו לבורא.

תיקון הגוף השלם, כלומר הרצון הכללי, הוא כאשר האדם מרגיש שנפשו נמצאת בכלל, ואז הוא לא מרגיש את עצמו כנפרד, אלא רק ביחד.

כלומר, הקטגוריה של "אנחנו" היא היחידה שקיימת, ה"אני" מפסיק להתקיים, כי ה"אני" ניתן לנו רק כדי שנרגיש שאנחנו לא נמצאים בסולם הרוחני ובשלבי הסולם הרוחני.

הרגשת ה"אני" קיימת רק בעולם שלנו. המדרגה הקטנה ביותר, וכל שאר 125 המדרגות של העולם הרוחני, זה רק "אנחנו" במידה גדולה יותר ויותר. ה"אני" ברמת העולם הזה נעלם, לכן העולם הזה נקרא "העולם המדומה", משום שהוא קיים רק ברצונות השבורים שלנו.

הרוחניות מורגשת רק ב"אנחנו". במושג הזה כלולים כולנו: אני, אתה, הוא, וכל החברים הקשורים יחד. זו מדרגה נמוכה מאוד, שקיימת ב"עולם העשיה", שבה יש עוד בירורים ושבירות. אבל ב"עולם היצירה" יש כבר חיבורים משמעותיים יותר של כולם לאחד שלם, וב"עולם הבריאה" יש כבר הכנה לתיקון השלם ב"עולם האצילות".

לכן, אסור לנו לשכוח שאנחנו יכולים להרגיש את הרוחניות רק בקשר בינינו. לכן נאמר, שהכלי המינימלי הוא שניים, ועשרה, זה אידיאלי, כמו שכתבו מחברי הזוהר וכמו שכתב הרב"ש.

תנאים כפי שיש לנו עכשיו, לא היו במשך אלפי שנים! צריך להשתמש בהם ולממש את המעבר מ"אני" ל"אנחנו" בצורה כמה שיותר מהירה ויעילה.

מתוך שיעור מס' 4 בכנס סנט פטרבורג, 19.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
נקודת ההתחלה של הספירה לאחור
אוי למי שמבקש עבור עצמו
בקש עבור כולם, ולא תטעה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/5M6WA

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest