התנזרות

"וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה': מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל" (נשא, ו', א'-ג').

נזיר הוא אדם שנודר נדר להקדיש את עצמו לבורא, וכך הוא אוסר על עצמו כל צריכה של מוצרים הקשורים ביין או ענבים.

מצד אחד, זה כביכול טוב, ובמצבים מסוימים אפילו הכרחי. מצד שני, זה לא מתקבל בברכה, מפני שמטרת הבריאה היא ליהנות לאדם ולכל האנושות, כנשמה אחת. יוצא שבעצם הנזיר מסרב לקבל הנאה.

בעוד שאם אתה דוחה דבר מה שאינו כשר, כלומר שלא ראוי לתיקון המילוי, למשל "בשר לא כשר" או "בשר עם חלב", קו ימין עם קו שמאל ללא מסך, אז במקרים כאלה אתה פשוט לא יכול לקבל אותם בכוונה על מנת להשפיע, אין לך את הכוחות הללו.

בגמר התיקון, כשהכול יבוא לשלמות, יבואו גם הכוחות האלה ותוכל לצרוך הכול לגמרי עם תכונת ההשפעה. לא יהיו שום הגבלות, שום מצוות, הכול יהיה נחלת העבר. מצוות הן רק פעולות של תיקון, שנחוצות כל עוד לא תיקנת את כל חלקי הנשמה שלך.

ואילו נזיר מגביל את עצמו, וכביכול אומר: "אני לא אתקן את זה ואת זה". ודאי שבמקרה כזה הרבה יותר קל לו, מפני שהוא לא מבצע פעולות רבות. אבל אז הוא יצטרך להשלים את חוסר העבודה בתנאים מסוימים עם רצונות מסוימים. לכן נזיר צריך להקריב קורבן, וכך בכל זאת להשלים את החלק הלא מתוקן. זוהי מערכת מורכבת, והכול תלוי באיכות הנשמה.

הערה: כשמדובר על מזון לא כשר, אז מובן למה אסור לצרוך אותו. אבל היין הרי כשר…

תשובתי: יין מסמל אור גבוה מאוד, אור חכמה. הנזיר מבין שאינו יוכל לקבל ולהשתמש באור הזה להשגת החכמה, למען הבורא. במקרה כזה, זה ישמש אותו להיפוך, להשתכרות, כמו שקרה עם שמעון הנזיר, שכביכול הכריחו אותו לשתות והוא השתכר, כלומר הוא לא יכול היה לקבל את האור למען ההתקדמות הרוחנית וקרתה לו טרגדיה. לכן נזיר פשוט לא עובד עם האור הזה. אלה מצבים מסוימים שיכולים להיות לכל אחד מאיתנו. בעיקרון, זה גם כן בירור שאותו האדם מבצע בתוכו, אין לו שום שייכות לתכונות הפיזיות שלנו.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 21.1.2015

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/qHolR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest