דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / התיאבון לרוחניות

התיאבון לרוחניות

הדבר העיקרי שחסר לנו הוא הרצון, החיסרון. בדומה לאדם חולה שאיבד את התיאבון, ועכשיו הוא זקוק לתיאבון כדי להתחיל לאכול ולהבריא. או שאנחנו רוצים שהילד ילמד, והוא לא רוצה, ואנחנו לא יודעים איך להעביר לו את הרצון שלנו, כדי שהוא ישיג איזושהי תוצאה טובה. וישנן הרבה דוגמאות דומות.

במָקום מקולקל וחולני, קודם כל דרוש חיסרון לתיקון. והבעיה שלנו היא שאנחנו לא מרגישים שאנחנו זקוקים לו. לא נדרש מאיתנו שום דבר חוץ מרצון, חיסרון, ואילו אנחנו חושבים דווקא על המילוי, שהוא דבר הפוך לגמרי.

כל השאיפות שלי, כל החיפושים, המאמצים, המחשבות – הכול צריך להיות מכוון רק למציאת החיסרון הנכון. ואם אני חושב על המילוי, זהו אגואיזם, שהפוך מהכוונה הנכונה.

כל הבעיה היא בסביבה הנכונה, שתעורר בי את הרעיון הזה, כדי שכל הזמן אזכור שדווקא החיסרון הוא מה שחסר לי. זה נקרא "לבקש על הגשמים". אם האדם מבקש גשם, אז הוא יירד, יישפך מלמעלה. חסרה רק הבקשה שלנו.

וזאת בעיה, כי הרי חסר לנו הרצון, הבעירה, השאלות, המתח, ההשתוקקות דווקא למטרה הרוחנית. לא צריך יותר שום דבר חוץ מהחיסרון הנכון. אך לשם כך, האדם צריך כל הזמן להימצא תחת לחצה של החברה, כדי שירגיש עד כמה חסרים לו את החסרונות הנכונים.

כל אחד זקוק ל"תוכנית עבודה": למה אני משתוקק, מה השגתי, אילו רצונות, איך הבנתי נכון יותר מה חסר לי, האם התקרבתי לזה? האם יש לי את הנכונות לסבול, כי חיסרון פירושו סבל מחסרונו של הדבר הרצוי. האם אני שמח מכך שחסרה לי הרוחניות, מכך שאני מרגיש כלפיה משיכה, השתוקקות, ייסורי אהבה?

לשם כך אנחנו זקוקים ללחץ חברתי של כל אחד על כל אחד, כדי שנאסוף את הרצונות והחסרונות המשותפים שלנו ונגיע לגילוי. החיסרון צריך להיות אישי, הדדי, כולל – הסכום של הכול, ואז החיבור שלנו ייקרא "אוסף הנשמות המשתוקקות לבורא" ("כנסת ישראל").

כי מה עושים באסיפה כזאת (ב"בית כנסת")? – מבקשים, מתפללים. וזאת נקראת המלכות, שממנה עולה הבקשה, ושאליה מגיע המילוי.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 01.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להכפיל את ייסורי האהבה
החיפוש אחר הרעב הרוחני
רק תרצה, והכול יתגשם!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/n1jVr

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest