התחברות למטרה

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 5

בעבודה הרוחנית ישנם מעברים רציניים מאוד, מצבים ממושכים שונים, כאשר האדם משתוקק למטרה ועוזב אותה, משתוקק ועוזב, תנועה של "סטארט-סטופ".

הוא מרגיש שגם הבורא מתנהג בדיוק כך כלפיו. ולפעמים הוא בכלל לא מרגיש את הבורא, נדמה לו שהוא לבד ושרק הוא משתוקק ועושה משהו ומלמעלה שום דבר לא מגיע. הוא שוכח שכל תנועותיו, מחשבותיו, תחושותיו נקבעות על ידי האור. בסך הכול נדרש ממנו רק להבין שאת כל זה עושה האור ועליו להיות בחיבור מוחלט ובהבנה עימו בכל המצבים. זה מאוד חשוב!

ובתוכנו מבשילים געגועים עצומים, סבל, ייאוש, האשמות, חוסר שביעות רצון. וכל המצבים הפנימיים הרבים והרעים שלוחצים, צריכים להפוך רק לטוב, לאהבה ולהודיה. זה תלוי רק באדם.

בעל הסולם כותב, שקיימות רק שלוש מידות:

• מידת הצער וההשתוקקות.

• הזמנים שהאדם מאחד בתוכו כדי להשתוקק רק למטרה.

• הגדרה מדויקת של מטרה.

כאשר יש בירור של המידות הללו, אז מתקיים ה"זיווג", החיבור של הרצון העצום של האדם עם האור שממלא אותו. מאותו הרגע והלאה מתחילה כבר התפתחות חדשה לגמרי, התפתחות ברורה של שניהם, אחד בתוך השני.

ועד אז, הכול מסתובב במעגל כמו גלגל שמתקדם לפנים ולאחור, לפנים ולאחור, אבל התנועה נמשכת כל הזמן לכיוון אחד.

אם האדם מבין זאת, אם חשובים לו גם צד ימין וגם צד שמאל, אז לא משנה לאיזה כיוון נמשכים רגשותיו, העיקר שערכם המוחלט יגדל כל פעם יותר ויותר. ואם זה חיובי או שלילי זה לא משנה. הוא צריך כל הזמן להסתכל כלפי השיא של שני המרכיבים האלה, כלפי המטרה. האם צריך יגיעה יותר גדולה כדי להגיע למטרה? האם כדי להגיע למטרה יש צורך בירידות יותר גדולות? זאת אומרת, שאני מתקדם לקראתה. על אף שבעיקרון הירידות מרחיקות אותי ממנה. ולהיפך, האם כדי להגיע למטרה צריך יותר שמחה? אז כן. ואם לא? אז לא.

כלומר, עליי למדוד את כל הנתונים רק כלפי המטרה. ומכיוון שהכול מתנהל מלמעלה לפי התוכנית הכללית, על ידי הכוח הכללי, ואם האדם מתקדם נכון, אז לא יכולים להיות אף שנייה או רגע שהוא לא יהיה מאושר.

הרגשת האושר היא המדד לכיוון הנכון, להתקדמות הנכונה. זה צריך להיות המדד היחיד שלנו! אדם שמתקדם ברוחניות בכיוון הנכון מרגיש מאושר!

יחד עם זאת, הוא יכול להתרגש ולבכות, לכעוס ולבטא רגשות אחרים, אבל יחד עם המצבים האלה, גם אם הוא לא מסוגל לעלות מעליהם, הוא בכל זאת מרגיש אושר ותענוג. זה לא מזוכיזם, אלא התחברות למטרה, הבנה שכל המצבים הללו מועילים ובסופו של דבר מביאים אותו למתח פנימי מספיק גדול כדי באמת לעורר עליו את השפעת המאור. וכשהוא מגיע למטרה, אז מתקיים החיבור.

יחד עם זאת הוא מגלה שגם קודם הוא היה בתוך זה, שום דבר לא השתנה בעולם חוץ מההרגשה שלו, ממש כלום! רק הוא, כתוצאה ממאמציו, כתוצאה מעבודתו עם החברים, הכין את עצמו להרגשה הנכונה.

לכן, אין צורך לתקן את העולם, אין צורך לתקן אחרים, לא צריך לעשות כלום, אלא רק ללמוד להרגיש נכון את העולם, ואז הכול יסתדר.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס סנט פטרבורג, 14.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
געגועים לבלתי נודע
"עד יערה עלינו רוח ממרום"
כוונון לבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Ec9CD

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest