השפעה אינה כפייה

בעל הסולם, מאמר "מתן תורה": "ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה. אמנם מקודם שבאו ונתרבו לשיעור אומה שלימה, ואין צורך לומר בזמן האבות, שהיו רק יחידים בארץ, לא הוכשרו באמת לקיים התורה על אופנה הרצוי, כי במספר קטן של אנשים, אי אפשר אפילו להתחיל בענין עסק המצות שבין אדם לחבירו, כפי הקוטב של "ואהבת לרעך כמוך". ולפיכך לא ניתנה להם התורה".

יש להבדיל בין התורה בזמן האבות והתורה בתקופת גלות מצרים. במצרים האגואיזם גדל עד לדרגת פרעה, והיה צריך לתקן אותו על ידי המאור המחזיר למוטב. ואילו הרצונות שהתגלו בזמנם של האבות, היו מאוד זכים ולא היו זקוקים למאור הזה.

וגם במשך אלף השנים שלאחר מכן, עד תקופת חכמי התלמוד, היה צורך לרסן את הרצונות שלנו על ידי סיגופים: "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל" (אבות ו'). רק בזכות התיקונים שנעשו על ידי חכמי התלמוד, מספיק לנו הלימוד העכשווי, שמביא את האור המחזיר למוטב.

אם כן, צורת התיקון של האבות הייתה שונה משלנו. במדרגת ההתפתחות הנוכחית אנחנו צריכים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", ומכאן ברור כיצד צריך להשתמש בתורה, כלומר בשיטת הקבלה. בסוף "ההקדמה לספר הזוהר" בעל הסולם מסביר, שקודם כל היא צריכה להיות מיושמת בעם ישראל, ואחר כך בכל העולם.

השימוש בשיטת הקבלה אפשרי בקרב כמות גדולה של אנשים שתומכים זה בזה והופכים לערבים זה לזה. כל אחד חייב לדאוג לכל אחד, ואז לאף אחד לא נשארות שום דאגות על עצמו. הרי גם את הדברים ההכרחיים הוא מקבל מפני שהאחרים דואגים לו. בסופו של דבר, האדם מתנתק לחלוטין מהרצון האגואיסטי שלו, מבצע עליו צמצום.

הצמצום הזה אינו מבוסס על שיטות כוחניות ולא על אילוץ עצמי. זה בכלל לא אומר שאני מתאפק ולא אוכל איזושהי חתיכת עוגה טעימה. זה נקרא דיאטה, לא צמצום. ואילו אנחנו מדברים על פעולת האור, שמעלה בעיניי את חשיבות ההשפעה על פני הקבלה, ואז אני פשוט לא מסוגל לקבל משהו באופן אגואיסטי. בתוכי קיים הרצון לקבל, אך מעליו שורה הרצון להשפיע.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 11.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הפספוס שלנו
הערבות זה לא לחלשים
אור במקום ייסורים