השלל הכללי מהפעולה הצבאית במדבר

אנחנו חזרנו מכנס הערבה, שם עלינו למדרגה מאוד חשובה. התחלנו להרגיש באמת את מהות החברה. מעכשיו והלאה נוכל לראות את כל העולם, את כל המציאות, את כל החיים, דרך החברה. שֶמה שמתרחש בעולם הזה הוא כתוצאה, כהעתקה ממצב החיבור בינינו.

ובאמת כך אנחנו לומדים, שהייתה איזו מציאות אחת, איזו מערכת רוחנית אחת, ואחר כך היא התרסקה לחלקים. החלקים קיבלו ביניהם ריחוק, הרגשת הריחוק, הרגשת אי השייכות זה לזה, חוסר קשר. אחר כך אפילו נעלם חוסר הקשר הזה, גם הרגשת הריחוק נעלמה, ובמקום זה באה הרגשה הפוכה, רצון לנצל את האחרים כאילו שהם לא שייכים לי, ולהשתמש בהם באכזריות מכל וכל לרצון שלי.

בזה הרצון שלי התחיל להיקרא "אגואיסטי". ובהתאם לזה אני התחלתי לראות את המציאות אחרת, במְקום בצורה רוחנית, שהכול בשדה הראייה שלי קשור יחד וזה שלי, הכול הפך להיות למפוזר, מחולק, מרוחק, עוין זה לזה, עד כדי כך שהתחלתי לראות את החלקים האלה כממלאים לא את הלב שלי, אלא את החושים החיצוניים שלי, ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. שהחלקים האלה נמצאים כאילו מחוצה לי ואז אני יכול להשתמש בהם. יש אני ויש הם, וכך היחס בינינו.

מהמצב השבור הזה אנחנו צריכים לחזור להרגשה שהכול שוב מצטבר, מתחבר, מתקרב, תלוי זה בזה, קשור זה בזה ונעשה יותר ויותר קרוב, נכנס יותר לרגש שבאמת הכול בא כאחד. ואז אני מתחיל לראות שיש בכל המציאות קומץ אנשים שהם יחד איתי בדעה שלי, ולפי זה הם נקראים ה"חברים". כשאנחנו עושים מאמצים יחד להתחבר, להיות באמת כדמות אדם אחד, איש אחד, לב אחד, ההתחברות הזאת היא נקראת ה"ערבות".

כמו שבגוף האדם כל החלקים קשורים זה לזה ועובדים בהרמוניה, כך אנחנו רוצים שהמוחות שלנו, הלבבות שלנו, כל הפעולות שלנו יתחברו ויהיו ממש כגוף אחד, כמערכת אחת. אנחנו רואים שכל העולם גם הוא מתקרב לדעה הזאת, להבנה הזאת, אולי על ידי מכות רחוקות מהמטרה, מכות גשמיוֹת, אבל אנחנו רוצים לעזור להם להתקרב ולהיות שותפים איתנו בידיעה לָמה זה קורה, כדי שגם הם יתקרבו ויהיו כולם איתנו יחד בחיבור.

ואז אנחנו מתחילים לראות את כל התהליך שהאנושות עוברת כתהליך שהוא אך ורק כדי להגיע לחיבור. וההתקדמות שלנו בחיבור שלנו, תביא אותנו למצב שאנחנו לא נראה את העולם כקיים עם כל הברזלים, כל האבנים, במצב כמו שהוא נראה בחמשת החושים שלנו, אלא אנחנו נראה תכלית אחת, תהליך אחד. שהכול זה בעצם גולם שמבצע פעולות שעוברות לפי התכנית והכול כדי להחזיר לאותה הצורה האחת. כמה שאנחנו יכולים להימשך לאותה התוכנית, להיות בה החלק הפעיל, המבין, המרגיש, המועיל, בשיתוף, בזה אנחנו גורמים לעצמנו העלאת המודעות, השתתפות, ומביאים את עצמנו ואת כל העולם אחרינו לחיבור.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 26.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הצל המתפוגג של העולם עם הרצון האגואיסטי
לראות את העולם דרך פריזמה של חיבור
תפיסה מערכתית