דף הבית / המשבר ופתרונו / השינויים לא נלקחו בחשבון מראש

השינויים לא נלקחו בחשבון מראש

עיצוב מערכתי

שאלה: הרבה פעמים אנחנו רואים, איך אדם חדש נכנס למערכת הפוליטית עם רצון אמיתי וכן לעשות שינויים מועילים, אבל מוצא את עצמו במעגל מושחת.

מפני שכדי להשיג תוצאות, הוא צריך לפעול לפי חוקי המערכת, ואז היא מתחילה "לעצב" אותו, עד שרוח החדשנות מתחלפת בתוכו לאווירה מעופשת של היסודות הישנים. האם אפשר להימנע מזה? האם יכול להיות אחרת?

תשובתי: לא. במסגרות של המערכת הישנה אין לנו שום סיכוי. כאשר האדם נכנס לשם, הוא עובר דרך "עיצוב של דמות חדשה", זהו מצב בלתי נמנע והוא כבר לא ייצר שום דבר איכותי חדש.

שאלה: בכנסת ה- 19 האחרונה, נכנסו 53 חברי כנסת חדשים, כמעט מחצית מכמות חברי הכנסת. בתחילה, הם היו כוח עוצמתי ששאף לשינויים, אולם, בסופו של דבר, באופן עקרוני שום דבר לא השתנה. זה הרי לא הגיוני?

תשובתי: בחברה אגואיסטית מקולקלת, ההנהגה הפוליטית היא אגואיסטית ומקולקלת יותר מכולם. כי המנהיגים נבחרו לפי קריטריונים של החברה הזאת כנציגים הכי מוצלחים שלה. הם הראי של העָם. הם, זה אנחנו, רק בשלב מתקדם יותר.

המערכת "בולעת" אותם בדומה למגרסה, ו"יורקת" כבר אחרים. האדם צריך לתקשר, לשחק את התפקיד שלו, לעשות כל מיני עסקים, להופיע, לערוך ישיבות, לעבוד, לשמור על כל הנורמות הקיימות. אין לו ברירה אחרת, כך או אחרת, הוא נקלע למערכת מאוד נוקשה ונאלץ להתאים את עצמו אליה. אחרת, היא "לא שומעת" אותו, לא יהיה לה עסק איתו.

תחילה מברכים אותו בחום, אבל אחר כך, כאשר הוא מדבר על משהו מוחשי, אז אומרים לו: "לא, אצלנו הסדָרים הם אחרים. כן, בוודאי, דרושים שינויים, אבל צריך לפעול לפי הכללים, להתחשב בכל מיני אינטרסים ותחומי השפעה…".

בסופו של דבר, המערכת עושה מהאדם את מה שדרוש לה, לא משאירה פיסה אחת ממה שהיה קודם. "מפרמטים" אותו, "משייפים" אותו כמו בובת עץ. הייתה בובה אחת, נהייתה אחרת.

לאחר חצי שנה של כזאת התאקלמות במערכת, האדם שוכח איך שהוא היה קודם לכן. הוא כבר לא אותו אדם, הוא כבר לא זוכר את המחשבות הגרנדיוזיות, כמו למשל על הוזלת יוקר המחייה או מוצרי המזון. יתרה מכך, נותנים לו לנהל את אותם הארגונים, שבמסגרתם אפשר להוריד את המחירים, והוא, בכך שנהפך להיות שׂר, אינו יכול לעשות כלום.

השינויים יבואו מלמטה

מערכת השלטון, זו מפלצת ש"בולעת" אנשים ומשווה להם צורה אחידה לפי דגם כללי. העניין כאן הוא לא בראש הממשלה, לא בשׂרים ולא בחברי הכנסת. כל המבנה בנוי בכזאת צורה, שבכל מקרה, השינויים חסומים כמעט לחלוטין.

מה שהיה, הוא שיהיה. הכוחות, ההתלהבות, הכוונות הכנות, הכישרונות והיכולות, כל זה חסר כוח נגד המערכת. "רוצה לעזור לחברה? רוצה להוריד מיסים ומחירים? בבקשה! בואו כולנו נעזור לו! קדימה!". וכעבור חצי שנה מתברר, שכבר שכחת את התוכניות הגדולות, לא עשית שום דבר, וגם לא תעשה.

אתה יכול לכתוב לעצמך פתקים עם תזכורות על ההבטחות העצמיות, בכל מקרה, עניינים דחופים ושילובים אין סופיים ימשכו אותך לתוך השגרה. המערכת, השפעת הסביבה, מחייבים את האדם לקבל צורה חדשה.

שאלה: האם ישנה אפשרות אחרת לשנות את השלטון?

תשובתי: לא. האפשרות היחידה שלנו זה להתחיל את התנועה "מלמטה", מצד העָם. צריך ללמד את העם בכל מיני ערוצים, באמצעות כלי תקשורת, ספרים, הרצאות, סדנאות, בכך שמביאים לאנשים סדר יום חדש, מטרה חדשה. מה גם, שהשגתה לא תהיה תלויה בממשלה, לא תידרשנה הוראות שיורדות מההיררכיה השולטת. אנחנו נלמד את האנשים מה הם חיבור ואיחוד נכונים, נלמד אותם יחסים נכונים, ואז יבואו השינויים.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 475, 16.12.2014

ידיעות קודמות בנושא:
למנהיג לא יכולים להיות אינטרסים אישיים
1% שנולדו למען הכסף ו- 99% למען האושר
הגבול של הצמיחה האגואיסטית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/092nZ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest