קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מהו החיבור בינינו שבעזרתו אנחנו יוצאים ממצרים?
תשובתי: ממצרים יוצאים רק "כלים" (רצונות) שרוצים להתחבר ביניהם, כלומר, רק ישראל. כל יתר החלקים של הרצון לקבל שאינם מרגישים משיכה לחיבור, מתים במצרים, הם חיל פרעה.
אנחנו עובדים בקבוצה על החיבור בינינו, אבל מגלים שאנחנו לא מסוגלים להגיע אליו, לכן "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כלומר, אנחנו זועקים אל ה' ומבקשים שיחבר בינינו.
שאלה: אז מהי העבודה שלנו? האם עלינו לעבוד על התפילה?
תשובתי: התפילה אינה יכולה להיות מלאכותית, כי תפילה היא עבודה שבלב. בסיום כל המאמצים שלי, אחרי שאני השתכנעתי ששום דבר אינו תלוי בי, אני מתפרץ בתפילה.
בלתי אפשרי להתפלל לפי שעון, זה לא נקרא תפילה. התפילה צריכה להיות מותאמת להרגשה שבלב. לכן, ברגע זה אתה יכול להיות במצב של "יום כיפור" ובעוד מספר שעות להיות במצב של "פסח". לא מדובר על זמנים, אלא על מצבים.
אז מדוע יש חשיבות גדולה לחג הפסח שמסומן בלוח השנה? – מפני שאורות עליונים היורדים אלינו מגמר התיקון דרך כל סולם המדרגות, מגיעים עד לעולמנו ויוצרים אפילו בו הארה קטנה. ואנחנו רוצים לחבר את ההארה הזאת עם כל האורות העליונים של השפעה ושל אהבת הזולת שאליהם אנחנו משתוקקים להגיע, לחבר אותם ביחד עד עולם אין סוף. לכן, גם בעולם שלנו, בענפים הגשמיים, אנחנו חוגגים את המצב הזה ורוצים להידמות לו אפילו בדרגה הגשמית. זה שייך במיוחד לחג הפסח.
כל יתר החגים מאוד גבוהים: ראש השנה (חיבוק ימין), סוכות (חיבוק שמאל), הם "אורות מקיפים" גדולים. אבל הכול מתחיל בפסח, לכן הוא נקרא "ראש" כל החודשים. יציאת מצרים היא לידה רוחנית, לכן השורש הרוחני הזה הוא הקרוב ביותר אלינו שנמצא ממש מעל ראשינו. כל יתר החגים הרבה יותר גבוהים.
אנחנו רוצים להתקרב אל השורש הזה, כלומר להתחיל להתחבר בפועל, עד כמה שאפשר. הסמל של יציאת מצרים הוא החיבור הראשון בינינו. ואחר כך לאותה נקודת החיבור אנחנו מוסיפים יותר ויותר "בשר", רצונות.
אבל המגע הראשון הוא יציאת מצרים, לכן זה נקרא "לידה" של "אדם", מה שהצלחנו לאסוף מהחלקים השבורים על ידי דילוג מעל האגו שלנו וחיבור בינינו. זה נקרא "נס" אמיתי. אנחנו מקבלים הזדמנות כזאת בזכות השפעת האור, אחרת זה בלתי אפשרי.
חייבים להתכונן ברצינות למצב הזה, כי אנחנו נבלה המון זמן ביחד בסעודות ובשיעורים בכל הקבוצות בעולם ונשתדל להגיע לחיבור בפועל. נקווה שאנחנו נצליח לממש זאת, יש לנו זמן. אין זמן ברוחניות ואנחנו יכולים לבצע זאת מהר מאוד, לפחות להגיע למצב הזה באופן זמני ושוב לרדת. ויש גם "פסח" שני בעוד שבוע. מי שלא הצליח לממש זאת בפסח הראשון יקבל הזדמנות שנייה.
שאלה: מה זה להתחבר בפועל?
תשובתי: כל הלבבות שלנו צריכים לגעת זה בזה בנקודה אחת, להגיע למגע נקודתי. לא מספיק רק לרצות, אלא חייבים לבצע את זה בפועל. התפילה מתעוררת באדם רק בעת הנחיצות שמגיעה כתוצאה מהפעולה בעולם הגשמי. אם אני עושה משהו ונוחל כישלון מוחלט, אז מתוך הנקודה הזאת פורצת התפילה.
מתוך שיעור על פי ספר הזוהר, 13.04.2014
ידיעות קודמות בנושא:
שני תסריטים ליציאה ממצרים
לא קל לעבור דרך דרכי הלידה
צ'אק!
