קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ז: "ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו דהיינו שנותן רוב טרחתו ויגיעתו להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו לתועלת נפשו. הנה אז גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל."
שאלה: יש פנימיות ויש חיצוניות, זה ברור, אבל מה זאת אומרת "להעדיף" פנימיות על פני חיצוניות?
תשובתי: יש גוף ויש נשמה. "גוף", הוא רצון לקבל בדרגת ה"אדם" ולא במובן הפיסיולוגי. אבל, מה זה "אדם"? לא מדובר על הגוף החי. גם לקוף יש ידיים ולתרנגול יש רגליים. דרגת "אדם" נמצאת מעל דרגת ה"חי", ביכולתה להתעורר להשגת הבורא. לאדם, בהיותו בדרגת החי, יש גם יכולת נוספת, רצון שיכול להתעורר לחיפוש המקור. אדם הוא קוף מוזר עם אופקי התפתחות רחבים.
יתר הקופים שואלים אותו מה הוא מחפש ביער שלהם, האם הוא איבד משהו? והוא עונה להם שהוא מחפש את אחיו ואת אביו.
– אבל אביך נמצא כאן! הם אומרים לו.
– לא, אני מחפש את המקור שלי. משהו חסר לי בחיים ואני רוצה לדעת מדוע ולשם מה אני חי בעולם. האם עליי להסתפק רק בבננות או שקיים עוד משהו? קשה לי בלי זה.
– בלי מה?
– אני בעצמי לא יודע. אני מחפש טעם לחיים. חיי תפלים.
– תנסה את הבננות הטעימות ורוץ קדימה!
– לא, יש לי חיסרון נוסף חוץ מהרצון לאוכל.
חיסרון נוסף כזה אנחנו מכנים "אדם". כי החיסרון הפנימי הזה מכוון להיות "דומה לבורא", לתכונותיו, לטבע שלו.
אז הקוף מתחיל לחפש. הוא עדיין לא יודע ולא מבין שבינתיים החיפוש האגואיסטי שלו מלובש בתוך התפתחות אגואיסטית. ההתפתחות הזאת מכוונת לרצון להרוויח יותר, להצליח לבנות יותר. התהליך הזה התפתח במשך מאות אלפי שנים, נוצרה החקלאות, אחר כך התעשייה, הקשרים החברתיים נעשו יותר מורכבים. הקוף הגיע לאין ספור הישגים, ובכל זאת הוא לעולם לא יהיה מסופק או מרוצה. כי בתוך הסבך של הרצונות, בפנים טמון הדחף להרגיש את הבורא. אבל, בינתיים הדחף אינו מבורר, אינו מגולה, עדיין נסתר מתחת לשכבות של לבושים, של רצונות אחרים. נדמה לו שהוא רוצה לגלות יבשות ושהוא רוצה להכיר את העולם ואת החוקים שפועלים בו, מה יש בשמים ומתחת לאדמה? מה יש בלב החבר? הוא מפתח את המדע ואת הטכנולוגיה, אבל גם אלה הם אבני דרך, שפת האבולוציה כפי שהוא מבין אותה. אבל מה שעומד מאחורי כל הניסיונות הללו, מאחורי הפילוסופיה והטכנולוגיות החדישות, זה הרצון לגלות את מקור המציאות.
ובמשך הזמן הקוף הזה נעשה יותר ויותר מוזר, התחיל לכנות את עצמו "בן אדם". עד שפעם הרצון הפנימי שהיה נסתר בו עד אז, מתחיל להתגלות בו בצורה יותר ברורה. והוא מתחיל לחפש כוחות ששולטים בטבע, לעסוק במיסטיקה, באסטרולוגיה, בפולחן, מתחיל לחפש סימנים בתוכו ומסביבו, מתחיל לשייך תכונות נפלאות לפריטים ולתופעות השונות, לבנות תיאוריות שונות בנוגע לכך ובסופו של דבר גם בהן הוא לא מוצא כלום.
ובינתיים הרצון הפנימי שלו מתגלה מעט, מתבלט יותר ויותר. ואז לפתע, מתוך אלפי קופים מפותחים מתגלה קוף אחד בשם "אדם". כנראה שהוריו נתנו לו את השם הזה במקרה. וכתוצאה מהרצון הגדול והמפותח שלו הוא מגלה בסופו של דבר את הכוח העליון שמוליד את כל המציאות ואת כל מה שקיים בה.
האדם הזה נקרא "אדם הראשון" מפני שהוא היה הראשון שקיבל צורת "אדם" שדומה לכוח העליון ולפי התאמתו אליו הוא גילה את הבורא. אחריו נמשכו גם הקופים האחרים באותו הכיוון. במשך עשרים דורות עד אברהם היו כאלה שהצליחו לעלות לדרגת "אדם"…
ובכן, אצל סוג זה של קופים ישנה נטייה לגילוי הכוח העליון ובינתיים האגו דוחף אותם אליו. הם מחפשים חיים יותר טובים ומשתמשים לשם כך באמצעים שונים, מפני שהדחף הפנימי בינתיים נסתר.
בדיוק כך אנחנו מאלצים את הילדים לעסוק בדברים מועילים, משתדלים להקנות לילד צורות מושכות כדי שהוא יתקדם בכיוון הנכון. כך גם הקופים, על ידי האגו שמתפתח בהם מתקרבים לאט לאט לשאלת "מה הטעם בחיים?", נדחפים על ידי בעיות, אכזבות וכולי. כך הם מתקדמים.
עד שבימי בבל העתיקה התחילו ביניהם חילוקי דעות גדולים והם לא ידעו מה לעשות. המצב החריף עד כדי כך שכולם התחילו לזעוק "רצוננו לדעת את מלכנו!", אלה כבר קופים מפותחים ביותר. נדרשו מאות אלפי שנים של התפתחות עד שהם הגיעו לזעקה שברצונם להכיר את הכוח העליון. הם כבר לא היו סתם עובדי אלילים שבנו לעצמם מגדל שמזדקר כלפי מעלה. המגדל שהם בנו הגיע עד לשמים ולמעשה הם כבר עשו פעולות רוחניות, עבדו עם כוחות הטבע, אף על פי שכוונתם הייתה "על מנת לקבל".
כלומר, הקופים באותם הימים רצו לגלות את הכוח העליון, אבל הם לא ידעו כיצד עושים זאת. הם רצו להמשיך את המסורת בת אלפי השנים של ההתפתחות הטכנולוגית והחברתית, אבל הגיעו למשבר. כי בצורה כזאת בלתי אפשרי להשיג את הבורא.
חייבים להבין שהם חיו מאוד בצניעות, היה להם מספיק מזון, ואת מירב מאמציהם הם היו מפנים להשגת הכוח העליון כדי לשלוט עליו.
אפשר לומר, שהחל מבבל, הקופים התקרבו במשהו לדמות ה"אדם". משהו בהם השתנה, הם התחילו להשתוקק למקור, לכוח העליון. מאז התחילה להתפתח השיטה להשגת הכוח העליון. כי היא תאפשר להם להכיר את האמת. כלומר, לא משנה אם השיטה נוחה או לא, כי אני לא מחפש נוחות, אלא אני רוצה לדעת את האמת.
אבל המשך הדרך להשגה אפשרית רק על יד אגו עוד יותר גדול. כלומר, חייבים לעבור לשלב הבא.
תוספת האגו בבבל אִפשרה לחלק קטן (בערך חמשת אלפים אנשים מתוך שלושה מיליון), להתגבר מעליו, להיות "גלגלתא ועיניים" ולהצטרף לאברהם. וחלק גדול לא הצליחו להתגבר על האגו שלהם, הם שכחו את מטרת החיים, בכך שרצו לבנות "מגדל עד השמים", כלומר חיפשו את הכוח העליון, הם נפלו תחת העול של האגו שלהם והתחילו להתפזר על פני כדור הארץ ולסדר את החיים הגשמיים שלהם.
כך האגו שגדל פיצל אותם לשני חלקים: לפנימיות ולחיצוניות. והתהליך הזה ממשיך עד היום, החלק הקטן שנקראים "בית אברהם", "ישראל", מתפתח ומתקן את עצמו, והחלק הגדול, אח"פ, צריכים להיות מוכנים לתיקון. אבל הם אינם מסוגלים לתקן את עצמם, לכן הם עושים זאת בעזרת "גלגלתא ועיניים" שהם החלק המתוקן. לכן, גם העולם חייב לעבור דרך משברים גדולים ואכזבות גדולות, כדי בסופו של דבר להצטרף ל"גלגלתא ועיניים" ולהיות מוכנים לתמוך בהם.
ואז, כפי שנאמר אצל ישעיהו הנביא: "אומות העולם ייקחו את בני ישראל על כתפיהם ויביאו אותם לבית המקדש". הם יכולים לעשות זאת, אבל לבצע את התיקון בעצמם הם אינם מסוגלים. דווקא "גלגלתא ועיניים" הם המעבר בין אח"פ, בין אומות העולם והכוח העליון. כך ביחד שני החלקים האלה יגיעו לגמר התיקון.
אז איך הקוף יעדיף פנימיות על פני חיצוניות? הוא שואל את עצמו את שאלת משמעות ומטרת החיים. בשביל מה הוא חי? בשביל מה הוא מפתח את התעשייה, המדע, התרבות, החינוך, המערכות הפוליטיות? בשביל מה הוא מגלה יבשות וכובש את החלל?
נכון להיום, לפחות מחצית מהעולם מרגישים ייאוש במידה זו או אחרת. מספר עצום של בני אדם משתמשים בתרופות נגד דיכאון או בסמים קלים אחרים, באלכוהול וכולי. כל אלה הם סימנים של חוסר אונים. בסופו של דבר אין לאדם תשובה על השאלה הפנימית "בשביל מה הוא חי?".
האנשים אינם מבינים זאת, הם רק מרגישים ריקנות. אם ינתקו אותם מהטלוויזיה, ירחיקו מהם את כלי התקשורת שמבלבלים להם את הראש, ישחררו אותם מכל מה שמלעיטים אותם, ממלאים את זמנם כשהם לא ישנים, אז מה יישאר?
הם נאלצים לעבוד שעות ארוכות, אף שלמעשה אף אחד אינו צריך את זה, ועל ידי זה מסיחים את דעתם בצורה מכוונת מהשאלה העיקרית שמתעוררת באופן טבעי "בשביל מה אני חי?", כי השאלה הזאת מאוד מסוכנת, היא מסוגלת להצית אש בכל העולם.
אף אחד לא רוצה להתעמק בה, כי אנשים פוחדים מהכאב שהיא נושאת בקרבה. אם תתחיל לשאול את השאלה, אז כל החיים יהפכו לכאב אחד גדול. אז מי צריך את זה? פה ושם הם יכולים למצוא מעט נחמה, אבל לא רוצים לגלות ייאוש טוטאלי.
אם תעורר באנושות את שאלת משמעות החיים, האנשים יהיו מוכנים להרוג אותך, כי אתה תעורר בהם כאב גדול מאוד שאין לו שום תרופה.
האנושות עושה את הכול כדי לא להרגיש את הכאב הזה. היא המציאה תיירות, אופנה, קולנוע, טלוויזיה ובידור, אין ספור הזדמנויות. תעשה מה שבא לך, רק אל תיגע בכאב שאין עליו מענה.
אף על פי שאנשי מקצוע רבים עובדים קשה כדי לדכא את השאלה על משמעות החיים, היא בכל זאת מתעוררת שוב. מאמציהם לא יצליחו מכיוון שזה מנוגד לתכלית הבריאה.
האנושות עוד תצטרך להתבשל ולהבשיל בפנימיותה. וזה תלוי בהפצה הרחבה של שיטת התיקון. והשיטה היא לא בגילוי המחלה עצמה של חוסר המשמעות לחיים, אלא במתן התרופה שמוכנה לזה, והיא, חיים נפלאים נצחיים, חיים מלאי שלמות והתעלות אין סופית.
מצד אחד, היא נותנת הסבר ברור למצב הנוכחי, מדוע זה קורה וכיצד לתקן את המצב, ומצד שני, היא מספקת שיטה ברורה לתיקון מעשי ונותנת תוצאות חיוביות מיידיות.
מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 03.03.2014
ידיעות קודמות בנושא:
שני חלקים בלתי נפרדים
מתי אני אהיה אדם?
ללא משמעות החיים אין אדם
