הרפתקה למבוגרים

שאלה: במה שונה הכנס בצפון בהשוואה לכנס האחרון בערבה?

תשובתי: אנחנו כבר דיברנו על זה אתמול בסדנה, כשדיברנו איך משתנות ההרגשות שלנו מהסדנאות והיחס אליהן. ראינו, שבכל פעם ההתחלה היא יותר קשה – קשה לנו לבוא לסדנה, אבל הכניסה פנימה והרגשת החיבור מתרחשת מהר יותר, וההתפעלות גדלה והופכת ליותר מבוררת, יותר מיוצבת.

אותו הדבר גם ביחס לכנסים. כי כנס הוא סוג של סדנה, רק מורכב יותר, מורכב מכמה חלקים. ובהתאם לכך אנחנו צריכים להתייחס אליו.

מובן, שלכנס הקרוב, להתפעלות שחייבת להיות בו, יותר קשה להתכונן בהשוואה לכנס בערבה, שבו כולנו הרגשנו את עצמנו כאילו שאנחנו יוצאים ממצרים ומתקרבים להר סיני. היה שם משהו מהאגדה, מעין הרפתקה. והיום לפנינו שגרה – מגיעים למקום חדש, מתקינים את כל מה שדרוש, עורכים שיעורים… אין את ההתפעלות הקודמת, היא הוחלפה ב"הליך סטנדרטי", בשגרה.

וזה טוב, כך הטבע מאפשר לנו יחס יותר בוגר, כדי שאנחנו נשתדל לחדור פנימה לתוך ההרגשה שלנו ונתפעל מדברים יותר עמוקים.

נאמר בערבה אנחנו השגנו דרגת "שורש" של הכלי שלנו, אש בערה בנו ואנחנו הרגשנו את עצמנו כגיבורים שמחכים להרפתקה. ואילו עכשיו אנחנו עברנו לדרגה א' או ב', גם הרצון יותר "עבה" והיחס צריך להיות יותר רציני. כבר אין כאן מקום לאותה אופוריה "אוורירית" , לאותה התפעלות ילדותית, אנחנו צריכים לחפש את כל זה בפנים, בעמקי ההרגשה וההבנה. זה מה שחשוב.

היום אנחנו חייבים להשיג את החיבור בתנאים קשים, ללא התפעלות התחלתית, ברצון עם עביות יותר גדולה. ואנחנו צריכים להודות על כך שקיבלנו עביות יותר גדולה. ככל הנראה, הצלחנו לעשות משהו בעבר ועכשיו אנחנו צריכים להשיג התפעלות הרבה יותר חזקה מאשר קודם, כבר לא ילדותית, אלא יותר בוגרת.

מתוך השיעור "שאלות על כנס גיבוש בצפון הארץ", 02.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מתכוננים לכנס : מתקפת שאלות, חלק 1
מתכוננים לכנס: מתקפת שאלות, חלק 2
הזדמנות של פעם בחיים