הריקנות שלפני הגילוי

שאלה: אמרת שבזמן קריאת ספר הזוהר עלינו להתרכז בחיבור. אך במה זה מתבטא? על איזו פעולה עליי לחשוב? הרי המילה "חיבור" אינה אומרת לי שום דבר…

תשובתי: הרגשת החיבור נבנית באדם בצורה הדרגתית מאוד, במשך חודשים רבים, עד שהוא מתחיל להרגיש טעם כלשהו בחיבור עם החברים, לגלות בתוכו מציאות כלשהי, ממשיות.

אנחנו עוברים את כל הפעולות על עצמנו, שבמהלכן פעם, במשך מיליוני שנות ההתפתחות, מדרגת הדומם התפתחה דרגת הצומח, מהצומח – החי, ומהחי – המדבר. אך אנחנו עוברים את אותם המצבים במהירות עצומה.

אתה שואל על מצב שעדיין אין לך. אתה מנסה למשש, היכן יכולה להיפתח הרגשת החיבור, האיחוד, ההשפעה, היציאה מתוך עצמך, מתוך האגו שלך. אך שום דבר אינו ברור לך.

זה כבר הישג. אתה מתחיל להתקרב למצב שאתה מחפש ואינך יודע כיצד למצוא: "את אחיי אנוכי מבקש". אני מחפש חיבור, ואינני מוצא. האם הוא קיים בכלל?… מה זה? כיצד אפשר להיאחז בו?!

זוהי "הריקנות שלפני הגילוי". אתה כבר עומד בפתח הגילוי. וכך תמיד. השאלה על המצב שאין לך – זהו המצב עצמו לפני גילויו. צריך רק להמשיך, לתת לאור זמן לעבוד. אם אתה נמצא בקבוצה, בשיעורים, עוסק בהפצה, עושה כל מה שבכוחך – תן לאור לעבוד.

כתוב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אות קל"ג: "ורק הגבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו את השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך". רק סבלנות! עשר שנים? – אז עשר. עוד עשר? – אני מסכים.

ואלה שחושבים את עצמם לחכמים, "יורדים מהעגלה", ואחרי עשר שנים אתה רואה שאין להם כלום. אתה יכול לומר: "אך גם לי אין כלום?!" – יש לך רצון גדול יותר, הבנה שחסר לך החיבור.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 22.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ורק הגיבורים שבהם יכנסו להיכל המלך…
כיצד להפוך לגיבור?