לפלס דרך אל האור

שעבוד מצרים מתחיל כשיוסף רוצה להתחבר עם אחיו אך מתגלה ביניהם השנאה. כאן מתרחשת הכניסה למצרים. לשם הם מוכרים את יוסף.

יוסף (צדיק יסוד עולם) הוא ספירת היסוד, שמחברת בתוכה את כל יתר הספירות שנמצאות לפניה, שהם "בני יעקב". לה אין שום דבר משלה. יוסף רוצה לחבר את כולם, אך הם אינם רוצים. כל אחד רוצה להיות בפני עצמו ואילו יוסף אומר: "עליכם להתחבר בתוכי", אך כל שאר התכונות שבאדם היו נגדו. לכן הם החלו להרגיש את גלות מצרים.

מה שאומר שכל העבודה שלנו היא רק בחיבור. ובשביל זה יש לכל אחד את הקבוצה העולמית ואת הקבוצה המקומית. לכל אחד מאיתנו ישנן אפשרויות להתקדם: גם בקבוצה הפיזית וגם בקבוצה הווירטואלית. בכל אחד כבר ישנה הכנה כלשהי לחיבור. אלא שאנחנו עדיין איננו יכולים להחליט על כך סופית.

ייתכן שבכל רגע נצטרך להחליט סופית. להחליט ששום דבר לא יוכל להציל אותנו אם לא נתחבר בינינו. אם לא נצא, כל אחד, מחוץ לאגואיזם שלו. שם, בנקודת החיבור בינינו, נמצאת הרוחניות.

הנקודה הזעירה, החשוכה, מתגלה פתאום ובתוכה מתגלה הכניסה לעולם הרוחני. דרך מעבר כה צר ולחוץ, שקשה להאמין שמשהו אכן יכול להתגלות שם.

זה קורה כמו בתהליך של לידה. בהתחלה הפתח החוצה סגור, והעובר נמצא בתוך הרחם. זה מה שנקרא "מם סתומה" (האות ם' – תכונת הבינה, הסגורה מכל הצדדים). ורק לאחר מכן, בתנאי שיש רצון עצום להיוולד, האות הזאת "ם" מתחלקת לשתי דלתות (שתי אותיות ד') עם שני צירים (צירי לידה), וכך נולד התינוק.

רגע לפני זה לא הייתה לו שום אפשרות לדעת, להניח ולהרגיש, שהמצב שבו הוא נמצא יכול להיפתח.

לכן אנחנו צריכים סביבה חזקה, שתמיד תלחץ על כל אחד מאיתנו, ותספק לנו את הערבות. תספק לנו את כוח התמיכה, כוח ההתעוררות. קבוצה שכל הזמן תחזיר אותנו לכוונה לחיבור.

מתוך שיעור על ספרו של האר"י "שער הכוונות", 21.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לעבור את הגבול של מצרים
400 שנה תחת הר של שנאה
מכות באותה הנקודה