דף הבית / חינוך, ילדים / הרגשת הבושה יקרת ערך

הרגשת הבושה יקרת ערך

שאלה: נניח, שקרה לי משהו ואני מרגיש כזאת בושה, שאני מוכן להיבלע באדמה. במה אני צריך להיזכר ברגע הזה? האם אני צריך להיזכר במטרה?

תשובתי: זה לא יעזור. מה זאת אומרת "אני צריך להיזכר"? ואם לא?

אתה צריך להיות עד כדי כך מוכן מראש לכל מיני הפעולות וההשפעות עליך של הסביבה, ספרים, חברים, קבוצה וכל השאר, כדי שהשדה המשותף הזה ישפיע עליך כך, שאתה תיזכר במטרה. כלומר, אתה מארגן לעצמך "תזכורת" חיצונית, אחרת, לא תזכור שום דבר.

אתה מתחיל לקשור את המטרה עם מה שקרה לך. וזה הדבר העיקרי. כלומר, אתה כבר מבין שמה שהתרחש זה מטרתי, סיבתי.

ומה אני יכול לעשות עם זה?

איפה אני מרגיש את הכאב, הבושה? – בתוך האגו שלי. כלומר, אני צריך להתעלות מעליו. מדוע צריך להתעלות? כדי לברוח ממנו ולא לרגיש את הבושה?

או להיפך, שתהיה בי הרגשת הבושה, מפני שהיא מכוונת אותי למטרה. אז אני מוכן להרגיש אותה כל הזמן, בתוכי, בפנים, רק כדי לא לשכוח על המטרה, להיות קשור אליה ולהתקדם לקראתה. ושהרגשת הבושה תהיה יותר ויותר גדולה, כדי שאני אתקדם למטרה ואהיה יותר ויותר קרוב אליה.

כלומר, כאן אנחנו מתחילים לעסוק בהערכה מחודשת של הערכים ובאופן כזה עולים. בתוכנו עכשיו תגבר התנועה, ההשגה, ההישג של מצב גבוה יותר, ההשפעה והאהבה מעל הרגשת האגו כרע ושל כל מה שבתוכו, בעיקר הבושה.

שאלה: המנגנון שאותו תיארת מתאים ל- 99% מהאנושות?

תשובתי: לא רק ל- 99%, אלא לכולם, מפני שהרצון לקבל מהווה את החומר היחיד.

מתוך שיחה מס' 36 על החינוך האינטגרלי, 30.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אני מתבייש וזה נהדר
בושה שגרועה יותר ממוות
האנציקלופדיה של הבושה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KoBo4

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest