קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
עבודתו של האדם עם הקבוצה, נועדה להחזיק את הקשר עם החברים אפילו אם אתה מתרחק מהם פיזית, הולך לעבודה, הביתה. אני לא צריך להתנתק מהם, גם כאשר אני נקלע למצבים קשים, ולא רק עייפות או אדישות, אלא גם בזמן שנאה ודחייה.
האור העליון משחק איתי, ואילו אני צריך לחלק את עצמי לשני חצאים. החצי הראשון, זה כל מה שאני מרגיש, מפני שכל ההרגשות באות מהאור לתוך הרצון. והחצי השני קובע את מה שאני צריך לעשות, כלומר מבקר אותי.
אני כביכול נמצא כל הזמן בשני תפקידים. תפקיד אחד: להרגיש כמה שיותר לעומק את המצבים שאליהם האור מביא אותי. והתפקיד השני: לבקר את ההרגשה שלי, לברר מאיפה היא באה, מאיזו סיבה ואיך עליי להפוך אותה כדי להתקדם למצב הרצוי.
אני צריך להיות מומחה, בודק, מברר והחוקר של עצמי שמכוון את עצמי למטרה. ומאוחר יותר, שתי האבחנות האלה יתחברו יחד, בכך שיהפכו לגוף וראש של ה"פרצוף" הרוחני. הראש יקבע את מה שקורה בגוף ואיך הוא צריך לתפקד. אבל זה בתנאי שלחלק הזה, למומחה שלי, ישנה שליטה על החלק השני, על הרצון.
בינתיים אני משתדל להתקיים בשני התפקידים האלה וכל הזמן לראות את עצמי מהצד, בכך שמברר מה האור עושה איתי, איך אני משתנה, ואיך אני צריך להשתנות, איך אני צריך להגיב על כל מצב ומצב.
אני כל הזמן מעריך את עצמי מתוך מערכת הבקרה, השמאות הזאת. אני מבקר, משנה, בכך שהופך ליותר ויותר עצמאי מהרגשות שלי, מהאבחנות בתוך הרצון שלי. אני משתדל במידת האפשר לא להזדהות עם הרצון, אלא מתעלה מעליו. זה אומר, שה"ראש" שלי נמצא מעל ה"גוף" של ה"פרצוף".
זהו התפקיד של השלב השני בדרך של ההתפתחות הרוחנית. אני מצפה להגיע למצב שכל הרצונות והנטיות שנוצרים בי על ידי האור הם כולם טובים. אף על פי שהם לא כאלה לפי הרגשות שלי, הם לא נראים כבעלי ערך, כי הכול הרי שבור. אבל הם טובים ומועילים להתקדמות שלי והכרחיים בדרך: אני חייב לתקן אותם בהדרגה אחד אחרי השני, וללקט אותם למטרה אחת, לדבקות בבורא, מפני שזה חלקי הנשמה שלי.
לכן אני עוקב אחרי עצמי כמו שמאי, רואה את כל הקלקולים שבי ושמח בהם, מפני שרק על ידי התיקון שלהם אני מתקדם. אם גיליתי קלקולים יותר גדולים, אז זה סימן להתקדמות טובה, מפני שהתגלו לי כאלה חסרונות גדולים ואני חייב לעשות איתם משהו. כלומר, מצד אחד, הבעיה הזאת יכולה לתפוס את כל המחשבות שלי ואת כל הלב שלי. אני נקלע למצב נורא ולא יודע איך לצאת ממנו, הראש מתפוצץ ממתח ולחץ נוראי, עד כדי כך הבעיות הן גדולות.
אבל מצד שני, אני חייב לדעת שכל המצב הזה נשלח על ידי הבורא כדי שאני אפתור את כל הבעיות האלה רק בקשר איתו ועם המטרה. הפתרון של הבעיה מתחיל מזה, שהמטרה הופכת להיות חשובה לי יותר מהבעיה.
אם אני מעמיד בצורה כזאת את שני היחסים האלה, אז לא חשוב מה קורה איתי: המטרה להיות מתוקן ולהידמות לבורא בהשפעה, אהבה, דבקות, זה חשוב בשבילי יותר מכל מצב פרטי. ומתוך זה אני פותר כל מצב. ובדרך כלל, הוא כבר לא צריך פתרון, אם אני העמדתי את עצמי מעל למצב. אני רואה שלא נדרש יותר כלום: "הכול במחשבה יתבררו".
בהתאם למצב שלנו, זה אומר, שכל מצב הוא פחות חשוב בהשוואה לערבות שלנו. כי הערבות, זו המטרה שאליה אנחנו צריכים להגיע בקשר בינינו.
מתוך שיעור בנושא הכנה לכנס, 07.01.2014
ידיעות קודמות בנושא:
להפריד את עצמי מעצמי
השלבים הראשונים של ההתקדמות הרוחנית
עם ראש מורם גבוה
