ה"קופסה" שאין לה תחליף

בעל הסולם, מאמר "החרות": "אולם כשנתבונן במעשיו של היחיד, נמצא אותם כהכרחיים. ובעל כרחו יעשה אותם, ואין לו כל אפשרות של בחירה".

אנחנו הרצון לקבל שנברא על ידי הבורא. הוא מגיב רק לתענוג או לחוסר תענוג, שגובל בייסורים. באופן כזה, אנחנו יכולים להרגיש רגשות חיוביים או שליליים.

במקרה הראשון האדם מרגיש טוב ונוח, כך שהוא רוצה להישאר במצב הזה. מה בדיוק ממלא אותו ואיפה אנחנו מרגישים את המילוי? הרי מדובר כאן לא סתם בכוס שמוזגים אליה מים.

התענוג מרגיע, ורואים את זה במיוחד על ילדים: תעשה לתינוק משהו נעים, והוא כמעט יפסיק לזוז. זוהי תגובתו של הרצון לקבל, ברגע הזה אין לו צורך בשום שינוי. והוא גם אינו יכול להשתנות: התענוג "תופס" אותו לגמרי.

וכאשר מרגישים ייסורים זה בדיוק להיפך: האדם מטפס על הקירות ולא מוצא לעצמו מקום ומנוחה.

מאחורי התגובות האלה נמצאות סיבות עמוקות מאוד. השלווה והתענוג הם כמו העתקה של האור, של הבורא, שמתגלם עבור התינוק כמו האמא, שגורמת לו שלווה ורגיעה.

לכן, אנחנו מגיבים רק לשני דברים: תענוג או ייסורים. בנוסף לכך, מתרחשים בתוך הרצון לקבל תהליכים פנימיים משלו, שעוברים ארבע בחינות של ההתפתחות. כאשר הבחינות האלה מתחברות, הן יוצרות בפנים איזשהו נפח, שבו נערכת השוואה בין הכניסה והיציאה: מה נכנס לתוכי, כיצד אני מגיב, ומה יוצא בסופו של דבר.

על ידי זה מתפתח לאדם השכל. האור נכנס לתוכו ומעורר בו תחושות חיוביות או שליליות, וכן הכרה חיובית או שלילית. כאן הכול תלוי ב"מודול של ההכנסה וההוצאה", ב"קופסה" הזאת של ארבע הבחינות, שבודקת עד כמה האות שנכנס תואם למטרה.

בצורה כזאת, חוץ מהתענוגים והייסורים בצורתם הנקייה, יש לנו כזאת אפשרות ללמוד ולצבור ניסיון. בסופו של דבר אנחנו בונים סקאלה של "אמת-שקר" ומבינים, שהרגשה טובה יכולה להיות שקרית, והרגשה רעה יכולה להיות אמיתית. זה מאפשר לנו לאחוז באמת, ובמקרה הצורך, לשנות את הסימן של איתות הכניסה ממינוס לפלוס או מפלוס למינוס.

זהו תפקידן של ארבע הבחינות, שדרכן עוברת התגובה של הרצון שלנו בדרך אל המודעות וההבנה. היא מתגברת על המרחק, שמחולק לארבעה חלקים בהתאם למבנה ההוי"ה, וזה מאפשר לנו לערוך השוואת נתונים בכניסה וביציאה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החרות", 14.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
חישוב מדויק
זרוק מהכתפיים את החמור שלך
משחק של אור וכלי