דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הקבוצה היא תוספת של צבע ונפח

הקבוצה היא תוספת של צבע ונפח

כתבי רב"ש, שלבי הסולם, מאמר "מה לדרוש מאסיפת חברים": "אם כן לא משנה זה שהחבר מדבר עליו לשון הרע, שבטח יש לו עליו שנאה. אלא האדם הרוצה לקנות אהבת חברים מטעם אהבת הזולת, האדם הזה הוא צריך תיקון, שיאהב את השני.

לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא", ונותנים לו מלמעלה כח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים בלי יוצא מהכלל."

שאלה: במציאות שלנו אנחנו תמיד צריכים לשתף פעולה, לעזור זה לזה. אם נניח, אני רוצה לקנות רכב ממישהו, הוא צריך להסכים לזה. וכאן יוצא שגם אם הוא שונא אותי, אני לא זקוק לשיתוף פעולה וליגיעה מצידו, אלא אני בכל זאת יכול לרכוש את אהבת הזולת, אם אני רוצה בכך…

תשובתי: הכול נכון, כי "הכלי השבור" שלי נמצא כולו בידיו של הבורא. בעולם שלנו אנחנו "סוגרים את העסקה" בינינו. אבל אם אני רוצה לשנות את עצמי כלפי הבורא, אז יש לי עסק איתו ולא עם העולם. אז העולם משמש לי מדד למצב שבו אני נמצא ולא מעבר לכך. אני תלוי בבורא שמציג לי תמונה מסוימת, הוא נותן לי להבין ולהרגיש שהעולם משתנה אם אני משנה את עצמי ושהכול תלוי במתבונן. לכן, עליי לפנות לבורא. אם הוא עוזר לי, מאיר לי מעט יותר אור עליון, אז בהתאם לכך אני משתנה.

יכול להיות שאני מבקש משהו מהחברים, אבל רק אם אני מבין שגם הם נמצאים בשליטת הבורא. במקרה כזה כשאני פונה אליהם, בעצם, אני פונה גם אליו.

כי בינתיים הפנייה הישירה לבורא נשארת בשבילי מופשטת, בלתי ניתנת לאחיזה, על אף שבעבודה עם החברים אני צריך להחזיק אותו בפנים, בתוך הלב. אולם מצד שני, בתוך הקבוצה יש לי מחשבות, רצונות, רגשות. כאן אני עובר דרך שרשרת מצבים אין סופית, מרגיש רוגז, שנאה, קנאה, תאווה, כבוד, שליטה, תענוג… יחסית לרבגוניות הזאת, היחסים עם הבורא הם חסרי טעם, חיוורים, חסרי צבע ועדיין חסרי רגש.

מסתבר, שבזכות הקבוצה אני רוכש אפשרות לעבוד במישור העולם הזה, שיש לי המון הרגשות ותפיסה מגוונת שמתחברות לצורות ולדמויות שונות. "העולם הגשמי" זהו סתם מושג, אבל למעשה מדובר על אותם הכוחות הרוחניים, אלא שכאן הם מקבלים בעיניי נפח ועוצמה, מסתדרים לפי מדד, החל ממפלצת ועד אדם יפיפה.

כל אלה משפיעים עליי במקום הכוחות הרוחניים, ולכן אני מסוגל להיות איתם בעבודה הדדית, תוך כדי הבנה שלמעשה אלה כוחות הבורא. המקובלים מלמדים אותנו לראות אותו מאחורי פרצופו של כל חבר ומאחורי כל העולם. כתוצאה משיתוף הפעולה אני מכייל ומתקן את עצמי, פונה לעזרה. יש מישהו שאני אוהב ומישהו אחר שאני שונא, מישהו שאני רואה כך או אחרת. מדוע? האם משום שזה טוב לאגו שלי? או שעל ידי שינוי היחס כלפי החברים אני יכול להשפיע להם ודרכם לבורא, שבאמת, אין עוד מלבדו.

לכן, כאן, במסגרת התמונה הזאת, יש לי אפשרות לפעול נכון כדי להיות כל הזמן בתהליך של תיקון. ואני מתקן רק את עצמי, ולאחרים אני יכול רק להסביר כמורה או כממליץ בתור חבר, ולא יותר מזה. אבל העבודה העיקרית שלנו היא דווקא התיקון העצמי.

מתוך שיעור על פי מאמרו של רב"ש, 07.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
את מי אני רוצה לתקן?
מה נדרש מאסיפת חברים
על חשיבות אהבת החברים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/NrPO6

One comment

  1. … " כל אלה משפיעים עליי במקום הכוחות הרוחניים, ולכן אני מסוגל להיות איתם בעבודה הדדית, תוך כדי הבנה שלמעשה אלה כוחות הבורא. המקובלים מלמדים אותנו לראות אותו מאחורי פרצופו של כל חבר ומאחורי כל העולם. כתוצאה משיתוף הפעולה אני מכייל ומתקן את עצמי, פונה לעזרה. יש מישהו שאני אוהב ומישהו אחר שאני שונא, מישהו שאני רואה כך או אחרת. מדוע? האם משום שזה טוב לאגו שלי? או שעל ידי שינוי היחס כלפי החברים אני יכול להשפיע להם ודרכם לבורא, שבאמת, אין עוד מלבדו. " …
    שאלה: לא ברור איך ע"י שינוי היחס כלפי החברים אני יכול להשפיע להם ודרכם לבורא ?

    תודה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest