הקבוצה היא הצל שלי

הקבוצה היא ההעתק שלי, הצל שלי, בדיוק כמוני, הצל של הבורא. אני מקבל מהחברים פי כמה וכמה פעמים יותר מאשר אני משקיע בהם. ואין זה תלוי בהם, בהתנהגות שלהם, אלא רק ביחס שלי אליהם. הרי הסביבה הזאת, זה גם כן הבורא. באופן כזה הבורא נותן לי הזדמנות לעבוד עימו, הוא יצר עבורי אשליה, כאילו שמשהו קיים מחוץ לי, אך מחוץ לי קיים רק הבורא.

לכן, אנחנו צריכים כל הזמן לעורר את הסביבה, עד שנשיג מצב שהסביבה הזאת תשפיע ותפעל עליי כך שאני ארצה להתחבר איתה, כדי להתחבר דרכה עם הבורא. ללא הסביבה אינני משׂיג את הבורא, מאחר והסביבה היא דבר חיצוני, בה אני אראה את דמותו של הבורא.

אם אינני רוצה להתחבר עם הקבוצה, אז אינני מכוון כלל למטרה, לבורא. כי הרי מיהו הזולת? –כוח השבירה שהתרחשה ברוחניות, חילקה אותי לשני חלקים: "אני" ו"הזולת". בשביל מה? – כדי לגלות מה חסר לי, כדי להגיע לדבקות עם הבורא.

ברגע שאני יכול לקרב אליי את הסביבה הזאת שנראית לי כזרה, אני מסוגל להתקרב לבורא. בכוונה נתנו לי את התפיסה המפוצלת הזאת, כדי שאראה חלק ממני כמשהו זר ושׂנוא. לכן "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה", כי רק את זה מתקן האור, ואין לך מה לתקן יותר. אם אינך מבקש את התיקון הזה, חבל על כל המאמצים שלך. כל השאר הן צעקות סרק במדבר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 05.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
מהפכה
תאחל והאור יבוא!
איחוד עם הקבוצה מביא אל הבורא