דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הצורך בבורא והשגתו

הצורך בבורא והשגתו

אנחנו נותנים שמות שונים לכוח העליון. עליון, לא לפי הגובה בעולם שלנו, אלא לפי הגדלות האיכותית מעל כל הכוחות שלנו. הכוח העליון חזק יותר בצורה בלתי נמדדת, הוא השורש הקודם לכל הכוחות, ולכן הוא נקרא "עליון".

השמות של הכוח העליון משתלשלים לפי הביטוי שלו ביחס אלינו, ולפי איך שאנחנו מרגישים אותו. למעשה, השמות הללו הן ספירות. כי האור העליון, מורגש בנו, ברצון לקבל, בהתאם לאיך שהוא מאיר בתוך הרצון לקבל. המילה עצמה "ספירה", פירושה "ספיר", מאיר. ספירת ה"כתר", זהו המקור של האור, ואחר כך למטה מה"כתר" כל הספירות הבאות, השמות האחרים.

בין השמות האלה אנו מבדילים כמה מהם. בדרך כלל, אנחנו אומרים "בורא", בגלל שהוא ברא את כל ה"בריאה", משהו נפרד ממנו, "בר", חוץ, משהו שיצא מחוצה לו. בקשר שנמשך מלמעלה למטה, השם מעיד על המעמד שלו, היחס שלו אל הנבראים שאותם הוא ברא. ומהצד שלנו, בהתקדמות שלנו ממטה למעלה, "בורא" פירושו: "בוא וראה". מדובר במצב, שבו אנחנו רואים אותו.

השם האחר "אלוקים". בכוון מלמעלה למטה, הפירוש הוא: מי-אלה. אלה, זה האח"פ, ומי, גלגלתא ועיניים. בעלייתנו אל ה"בינה", אנחנו מייחדים גלגלתא ועיניים עם האח"פ, ומגלים כזה יחס של האור אל הרצון, אשר נקרא "אלוקים". בגימטריה, זה אותו דבר כמו "הטבע", כיוון שהוא כולו נמשך ונבנה מה"בינה". בצורה כזאת, הטבע העליון נקרא "בינה", והטבע התחתון, נקרא "מלכות".

ישנו מושג "ה-ו-י-ה", אדנ"י, אדון, העליון, השולט. למעשה, ה-ו-י-ה, זה לא שם, אלא מבנה אשר בתוכו, בהתאם ל"מסך" שנמצא מתגלה האור. בעיקרון, ה-ו-י-ה כוללת בתוכה את כל השמות מפני שלמעשה חוץ ממנה לא נברא כלום.

במילה אחת, אנו נותנים לאור שמות בהתאם לאיך שהוא מופיע בנו. ולכן, אין דבר כזה "בורא" בכללות, אלא יש רק מה שהאדם משיג. זה נקרא: "ממעשיך הכרנוך", "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". צריך לשנות את הראש ולברר מחדש את תפיסת המציאות שלנו. כי "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי הבתים".

היום, מי שלא תשאל אותו, יש לו תפיסה משלו את הבורא. אולם בעולם שלנו "אלוקים", זוהי דרישה פסיכולוגית של האדם, רצון להיות תלוי במישהו גדול וטוב. זה נותן הצדקה לקיום שלנו, אחרת לא ברור למה ובשביל מה אני קיים, מי ישלם עבור כל הצרות שלי והייסורים בעולם הבא. גישה פסיכולוגית כזאת מאפשרת אפילו להתפלל לעזרה ו"לקבל" אותה.

אבל האם יכול להיות דבר כזה ללא "מסך" ו"אור חוזר", שישתנה משהו? – כמובן שלא. האמונה בעולם שלנו זו תופעה פסיכולוגית: כאשר צועקים לבורא, אנו בכך משנים את הרצון שלנו, ואז על הרצון החדש האור, שנמצא במנוחה מוחלטת, מאיר כבר בצורה אחרת. כתוצאה, אנו יוצאים מהמצב הקודם ומגיעים למצב אחר והרגשות שלנו משתנים.

אבל באמת, קיים רק האור והרצון, ולא שום דבר יותר מזה. יגיע הזמן כאשר האנשים יפתחו את העיניים ויגלו מה הם בנו במשך אלפי שנים… נכון, זה עזר ועוזר להתקדם, כדי לגלות מתוך כך שכל העולם עם כל האשליות שלו לא שווה כלום. על פני ההחלטה הזאת האנשים יגיעו אל האמת, ולכן זה מוצדק.

אולם, בימינו, כבר אסור לחכות עם גילוי מצב הדברים האמיתי. אין ברירה אחרת: כל הגישות והשיטות האחרות, חוץ מחכמת הקבלה, הן כולן בדויות, שהתפתחו רק מהדמיון של האדם האגואיסטי.

מתוך שיעור לפי מאמר "תורת הקבלה ומהותה", 09.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
השמות הקדושים של ההשפעה
כבד את אביך…
להבין את הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/nQT8X

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest