דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הפירור האחרון ביותר

הפירור האחרון ביותר

מתוך איגרת ל"ח של בעל הסולם:

"זרז עצמך מהיום לבלות רוב הזמן בהכנת גופך לאזור חיל ואומץ, "כשור לעול וחמור למשא", לבל לאבד אפילו רגע קט…והעיקר היא היגיעה, כלומר, לחשוק איך להתיגע בעבודתו ית', כי אין העבדות הרגיל עולה בשם כלל, זולת הגירומין של היותר מהרגילות, הנקראת יגיעה.

בדומה לאדם הצריך לאכול ליטרא לחם לשביעתו, אז כל אכילתו אינו עולה בשם סעודה שיש בה שביעה, זולת הכזית האחרון מן הליטרא, שכזית זה עם כל קטנו, הוא הגירומין שהכריע את הסעודה לבחינה שיש בה שביעה והבן. וכן מכל עבדות ועבדות, שואב השי"ת רק את הגירומין העודפין על הרגיל שלו, והמה יהיו האותיות וכלים לקבלת אור פניו ית', והבן זה היטב."

הבעיה היא, מהיכן לקבל כוח כדי כל הזמן להכפיל את היגיעה. איך כל פעם לתאר את החשיבות של המטרה הרוחנית, כלומר של ההשפעה, כדי שהיא תהיה יותר חשובה מכל ההכבדות? כי ישנה "הכבדת הלב", כלומר, הרצון לקבל גדל בכל מיני האופנים, ולכן קשה לנו לאתר שזה בא בתור "עזר כנגדו". כל פעם נדמה לנו שאלה הן הפרעות אמיתיות, ואפילו לא הפרעות, אלא אלה הם החיים שלנו וצריך להתמודד עם הקשיים האלה, לרכז בהם את כל תשומת ליבנו וכוחנו.

השׂכל הבריא אומר לנו, שדווקא כך אנחנו צריכים להתנהג, כי הרי אלה הם לא שיקולים פילוסופיים, כמו בקבלה, לא העולם הרוחני הנסתר, אלא החיים הריאליים הגשמיים. אנחנו לא יכולים לאתר את הדברים האלה כהפרעות בדרך הרוחנית, כדי להתגבר ולהתעלות מעליהן ללא יוצא מהכלל ולצרף אותן להתקדמות הרוחנית.

אז יש לנו בעיה ב"הכבדת הלב", בכל מיני בלבולים ובעיות בחיים. נדמה לנו, שדווקא אלה הם החיים האמיתיים הרגילים שלנו וקודם כל צריך לסדר אותם, ואחר כך כבר לעסוק בהתקדמות הרוחנית. ואפילו שכבר נכנסים לרוחניות, כל פעם נהיה לנו יותר ויותר קשה להתרכז במטרה, לכוון את עצמנו למטרה האמיתית, היינו, להשפעה ואהבת הזולת, ודרכם לאהבת ה'. יותר ויותר קשה לנו לפנות לסביבה ולקבל ממנה תמיכה.

ההפרעות באות יחד משני צדדים: חוץ מהעולם הזה, גם מהבורא, הקבוצה, המורה, כלומר מכל הגורמים, גם הגשמיים וגם הרוחניים. בחיים הגשמיים יש לנו דאגות רגילות של אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. ובחיים הרוחניים זה, רב, קבוצה, בורא. אבל אנחנו לא רוצים לראות בכל זה אמצעים להתקדמות שנשלחו לנו מלמעלה. אנחנו שוכחים שאנו נמצאים רק מול האור העליון, ומתחילים לעשות כל מיני חשבונות ובזה מעכבים לעצמנו את הדרך.

רק מאמץ קבוצתי כללי יכול לייצב את הכוח הכללי, שלפחות יחזיק אותנו באבחנות הנכונות ובהבנה הנכונה שמתוכן אנחנו כבר נוכל לתקן את המצבים הפרטיים שלנו. רק במקרה כזה אנחנו נוכל לתת יגיעה מעל לכוח האנושי, על ידי הסביבה והמאור המחזיר למוטב.

מתוך ההכנה לשיעור, 02.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אל תשאיר פירורים שלא סיימת לאכול…
מלחמה הירואית נגד החולשה
הגדרה נכונה של הכוח האלוקי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/WRa6s

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest