דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הפוך מהביטחון של "בעלי בתים"

הפוך מהביטחון של "בעלי בתים"

העבודה שלנו היא לגלות את הכוח העליון. ולא על מנת להבטיח לנו על ידי זה ביטחון, בסיס כלשהו לחיינו, אלא כדי להשפיע נחת רוח לבורא. וזה הפוך מהביטחון שאנחנו מחפשים בעולם שלנו, שאומר שאנחנו מרגישים את עצמנו בטוחים באגו שלנו, שיש לנו כוח, ידע, אסמים מלאים, בריאות.

בעבודה הרוחנית הביטחון מתמקד לא בי, מפני שבי אין שום דבר להשגת המדרגה העליונה. אני צריך לגלות את האור העליון, ולגלות את האור העליון בלבוש הביטחון, זה אומר, להיות במצב הפוך מזה שנחשב בטוח בעולם שלנו.

הביטחון הוא בזה שאני עוזב את הרצונות לקבל שלי. וככל שאני עולה יותר מעליהם ותולה את עצמי בעליון, כך אני מקבל יותר אור הביטחון. הפרידה מהמצב הנוכחי וההתכללות בעליון, אשר מאפשר לי לעשות זאת, נותנת לי תחושת ביטחון.

זה קורה בדיוק כאשר האדם מרגיש אבוד ואינו מסוגל לעשות שום דבר בכוחות עצמו. הכול מה שהיה לי קודם: איזו הבנה, השגה, הרגשה, קשר עם החברים, עם הבורא, כל מיני צורות של תמיכה בדרך – הכול נעלם. אני מרגיש שאיבדתי הכול ואין לי על מה להישען. אין לי ברירה אחרת אלא רק להשתחרר מכל הרצונות האגואיסטיים שלי שאין בהם שום מילוי.

בהתחלה אני אבוד ולא יודע מה לעשות עם עצמי. אני מודאג שאיני מרגיש את הביטחון הרגיל בידע, בשכל, הכול נעלם. הבעל שם טוב היה עובר כאלה מצבים שהיה שוכח את האלף בית – כל הידע שלו היה נמחק, כמו אצל תינוק יונק.

חייבים להבין, שאם ניתן לנו מצב כזה זו עזרה גדולה מלמעלה, כאשר מוחקים את כל הביטחון האגואיסטי שלי, כל היסוד הגשמי שלי. ואז אני נופל להסתרת הפנים של הבורא, כמו שנאמר על משה: "הסתרת פנייך הייתי נבהל." הרי אני לא יודע על מה לסמוך. ודווקא אז אני מרגיש בזה נקודת היפוך, ביטחון חדש שמבוסס על התלות בעליון.

זוהי תלות בתנאים של "צמצום", של "מסך" על כל הכלים דקבלה שלי שבהם אני לא רוצה לקבל שום הארה. אני אסתפק במועט רק כדי לקיים חיים בגוף הבהמי שלי, ומעבר לזה אני לא רוצה לקבל שום הארה, אפילו מינימלית לתוך האגו שלי, כדי שלא להרגיש ביטחון של "בעלי בתים".

אני רוצה להיות לחלוטין תלוי בעליון, כמו עובָּר באימו. שהעליון יעשה איתי עכשיו את מה שהוא רוצה – אני בעצמי כאילו לא קיים! אני מבטל את עצמי לחלוטין, כאילו לא תופס שום מקום.

אם הצלחתי לממש את זה מספר פעמים, אז מגיעה אליי הארה שנותנת לי הרגשת ביטחון בזה שאני תלוי בעליון. העליון מספק לי את הביטחון הזה, כמו מבוגר לילד שמתרפק עליו.

בהתחלה אני דבוק בעליון בצורה פנימית, כמו עובָּר ברחם אימו, מפני שאין לי שום אפשרות לאחוז בו בעצמי. אני רק מבטל את עצמי, ושאר העבודה הופקדה בידי העליון.

ככל שאני גדל, מתפתחות בי יותר ויותר מידות רעות, רצונות לקבל. אני צריך להתגבר עליהן כבר בעצמי, כדי לאחוז בעליון עוד יותר חזק ולהרגיש את התלות שלי בו. כמו שילד אוחז באימו.

כך אנחנו חייבים כל הזמן לראות את עצמנו דבוקים בעליון. במצב הגדלות אני עד כדי כך דבוק אליו, שאף על פי שכל הרצונות שלי זרים והפוכים לו, אני מבצע פעולות שעל ידן אני מנסה להידמות לעליון לא להתנתק ממנו.

מתוך השיעור על פי הספר "שמעתי", 09.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להידבק בעליון בכל הלב והנשמה
ייאוש וביטחון הם מרכיבי התפילה
הביטחון האמיתי מגיע מהאור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/SHWVk

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest