דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הערבות – תנאי ליציאה אל העולם העליון

הערבות – תנאי ליציאה אל העולם העליון

photo_rav_gh70_024.gif

שאלה: במאמר של בעל הסולם "החברה העתידית" כתוב, שפעולה אלטרואיסטית תביא לחברה יותר טובה, רק אם היא בכוונה "למען הבורא". אני מבקש ממך לתת לי דוגמא לפעולה אלטרואיסטית ולאותו כיוון המחשבה, לאותה הדמות, שצריכה לעמוד לנגד עיניי, כדי שזה יהפוך לפעולה וכוונה למען הבורא. הדוגמא שלך חשובה לי לעבודה עם קבוצת ילדים.

תשובה: כדי שבאמת נגיע לכוונה "למען לתת" ולא ל"למען עצמי", כלומר נגיע ליציאה מתוך עצמי, מהמטרות שלי, אנחנו זקוקים לשדה עבודה, למקום, לתבנית, שבה אנו יכולים לתקן את עצמנו להיות "דומים לבורא", למרות שהוא מסתתר מאתנו.

כלומר, הבורא עצמו לא משמש לנו דוגמה, כי הוא נסתר. הוא שבר את הנברא היחיד שאותו ברא, הנשמה, להמון חלקים, לנשמות פרטיות. וברא בכל חלק את התחושה הפרטית של "האני", האני שמולו האחרים – מה שנקרא האגו שלנו.

לכן כשאנחנו מתאחדים, וכל אחד נמצא במאבק עם האגו שלו, אנחנו יכולים לראות אם אנחנו משיגים את הרוחניות, את תכונת הנתינה והאהבה ההדדית. כשנגלה שאיננו יכולים להשיג זאת, אז נפנה לבורא. נגלה אותו ברצונות המקולקלים שלנו, ועוד נגלה, שהוא מוכן לעזור לנו רק אם נבקש כולנו, מתוך ההתחייבות ההדדית שלנו, לתמוך בכך אחד בשני. וזהו כוח "הערבות".

בעל הסולם כותב, שבזמננו זהו תנאי הכרחי למעבר אל העולם העליון, לתכונת הנתינה. לכן כל הפעולות האלטרואיסטיות יכולות להיות רק בתוך קבוצה, או בקהילה הוירטואלית, בין חברים שרוצים להגיע לשאיפה ולתמיכה הדדית – לערבות.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/qcBOD

2 comments

  1. מזה בדיוק לרצות להתחבר? על מה לחשוב שאני רוצה לכוון למען הבורא את רצונותיי? וכשאני חושבת כל הזולת- מה לתאר לעצמי? אני מרגישה פשוט כלואה בתוך עצמי בלי שום יכולת לברוח מזה או איזשהו "אור בקצה המנהרה" אלא רק אגו שמתעתע בי כל הזמן ומנסה למכור לי אשליות. מזה לרצות לאהוב? תודה רבה ויישר כח. השינויים מורגשים מרגע לרגע.

  2.  מה לרצות בכל רגע ורגע? איך להתקדם הכי נכון וטוב למטרה, ובעיקר איך לזרז את ההתפתחות?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest