דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / העולם – קיים או לא קיים?

העולם – קיים או לא קיים?

העולם – קיים או לא קיים?טענה: ההסבר שלך, "לאמתו של דבר, כלום לא קיים עד שהאדם לא בונה זאת בתוכו" – סותר את פשט התורה. הרי במקרה כזה העולם כולו הוא תיאוריה אבסטרקטית ולא אובייקט ריאלי! במונחים פילוסופיים: במקרה כזה העולם לא קיים ללא תלות בהכרה. אבל זה לא נכון. התורה הרי אומרת שהאדם עם הכרתו נברא אחרון, כלומר העולם נברא לפני האדם.

התייחסותי
1. ראשית, לא נכון לומר "זה סותר את פשט התורה", נכון יותר להגיד "זה סותר את מה שאני מבין בפשט התורה". הרי מה שאומרת התורה עצמה – אינך יודע. אתה מבין את התורה לפי רמת ההתפתחות שלך, ואילו התורה קיימת בפני עצמה כחוקי העולם העליון.

2. וביחס לדבריך: מי אמר שהעולם נברא לפני האדם? מי הוא שהיה קיים לפני האדם כדי לספר לו על זה אחר כך? הבורא? ואיך הוא סיפר זאת לאדם? במילים, ב"קול מן השמים"?

במדרש רבה מסופר כיצד גילה אברהם את הבורא לראשונה, ובכלל התורה כולה מספרת על גילוי הבורא (הופעתו) בתוך האדם, שכבר קיים בעולמנו. מתוך התגלות העולם העליון בתוך האדם, מכיר האדם את הבורא, את התורה (מבנה העולם). כך גילו את הבורא אבות אבותינו המקובלים.

3. למידע נוסף על תפיסת העולם – איך אנחנו חשים את עצמנו ואת הסובב אותנו (מה שאינו קיים!):
        • "מבוא לספר הזהר"
        • מאמרים בנושא שלבי ההשגה הרוחנית
        • קליפים קצרים על תפיסת המציאות

ונסיים בשתי ציטטות

על תפיסת המציאות – בעל הסולם, "מבוא לספר הזהר", אות לד:
"… כמנהג הזה תמצא גם כן בהשגתנו הגשמית. כי למשל, חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת אין אנו רואים כל זה אלא רק בפנימיותנו עצמה, כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה כעין מכונה פוטוגראפית המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו. ועל כל זה עשה ית' לנו שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו מול פנינו…. בזה נתן בנו כוח להשכיל כל דבר בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה הייתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו. כן הדבר בחפץ אלוקי במושכלות האלוקיות, אע"פ שכל אלו השינויים נעשים בפנימיות הנשמות המקבלות מכל מקום הן רואות את הכול במשפיע עצמו, כי רק בדרך הזה הן זוכות לקבל כל המושכלות וכל הנועם שבמחשבת הבריאה… כל בעל שכל יודע בברור, שכל הנראה לנו אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד. כן הנשמות, אף על פי שכל הדימויים הן רואות במשפיע, מכל מקום אין להן ספק משהו, שכל אלו הם רק בפנימיותן עצמן ולא כלום במשפיע".

על הבנת הכתוב בתורה – בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מסבירות ומאירות", אות א:
"ומי יהין להוציא זה מלב ההמון ולברר דרכיהם, שאין השגתם שלמה גם בשני חלקי התורה, הנקראים "פשט" ו"דרוש", אשר סדר ד' חלקי התורה פרד"ס לפי דעתם, שמתחילה מבינים הפשט, ואח"כ הדרוש, ואח"כ הרמז, ובסוף הכל מבינים הסוד.
אמנם איתא בסידור הגר"א ז"ל, שתחילת ההשגה מתחלת מהסוד, ואחר שמשיגים חלק הסוד שבתורה, אפשר להשיג חלק הדרוש, ואח"כ חלק הרמז. ואחר שזוכה האדם להשתלם בג' חלקי התורה האלו על בוריים, אז זוכה להשיג חלק הפשט שבתורה".

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/N2JPF

5 comments

  1. מקובל התראיין לתוכנית טלוויזיה והמנחה שאל אותו: "שמע, הקבלה אומרת שהעולם קיים 5760 שנה אבל הסינים טוענים שהעולם קיים רק 4697 שנה, מה יש לך לומר על הסתירה הזאת?"

    אז המקובל אומר לו: "זה היה קשה אבל נאלצנו להסתדר 1063 שנה בלי אוכל סיני".

  2. עוד על חתונה בין 2 אגואים:

    יום אחד הבעל שפוך על הספה רואה משחק כדורגל ואשתו נכנסת בריצה כולה מתרגשת ואומרת לו: "זכיתי ב-8 מליון בלוטו, לך תארוז מהר את המזוודה"

    הבעל שקיבל חיות מיוחדת קם מהספה גם הוא כולו מרוגש ואומר לאשתו: "כן, אבל מה לארוז? בגדים חמים לסקי או יותר לכיוון של בגדי ים וחולצות לקאריבים?"

    אז האשה אומרת לו :"זה לא משנה, פשוט תארוז ותעוף מכאן".

  3. "כי רק בדרך הזה הן זוכות לקבל כל המושכלות וכל הנועם שבמחשבת הבריאה".למה?

  4. ואיך אפשר להשליך מהחוץ על הפנים ? ולקשר את זה לבורא שאני לא מכיר.האם אני אוכל לעשות את זה רק אחרי מחסום ?ואם כן אז מה לפני מחסום ? האם אני הולך בעיניים עצומות למרות הספרים הרב והקבוצה ?

  5.  מתוך הקדמה לפרי חכם, אגרות קודש, רב"ש

    אור העליון מורכב מב' בחינות: משיג ומושג. וכל מה שמדברים בענין אור העליון הוא רק ממה שהמשיג מתפעל מהמושג. אבל כל אחד בפני עצמו, דהיינו, המשיג לבד, או המושג לבד, אינם מכונים בשם א"ס. אלא שהמושג מכונה בשם עצמותו ית', והמשיג מכונה בשם נשמות, שהוא בחינה מחודשת, שהוא חלק מהכלל. והוא מחודש בזה שנטבע בו הרצון לקבל. ומבחינה זו נקראת הבריאה בשם יש מאין.

    ובערך עצמם נבחנים כל העולמות לאחדות הפשוט ואין שינוי באלוקות, שה"ס אני הוי' לא שניתי. ובאלקות לא שייך ספירות ובחינות. ואפילו הכינויים הזכים ביותר אינם מכנים את האור כשהוא לעצמו, כי זה בחינת עצמותו שאין בו שום השגה. אלא, כל הספירות וההבחנות, המדובר בהם הוא רק ממה שאדם משיג בו. כי הבורא ית' רצה שאנחנו נשיג ונבין את השפע בסוד רצונו להטיב לנבראיו.

    וכדי שנוכל להשיג מה שרצה שנשיג ונבין בסוד רצונו להטיב לנבראיו, ברא ונתן לנו את החושים האלה, וחושים אלו משיגים מה שמתפעלים מהאור העליון.

    ובשיעור זה נעשו לנו הבחנות רבות. כי החוש הכללי נקרא רצון לקבל, והוא מתחלק לפרטים מרובים לפי השיעור שהמקבלים  מוכשרים לקבל. בערך זה יוצא הרבה חלוקות ופרטים המכונים עליות וירידות, התפשטות, הסתלקות, וכדומה.

    והיות שהרצון לקבל נקרא "נברא" ו"בחינה מחודשת", לכן, דווקא ממקום שהרצון לקבל מתחיל להתפעל – משם מתחיל הדיבור. והדיבור הוא הבחנות בחלקים של התפעלות. כי כאן יש כבר יחס משותף בין האור העליון להרצון לקבל.

    וזה מכונה בשם אור וכלי. אבל באור בלי כלי לא שייך שם הדיבור, כנ"ל, כי אור שאינו מושג למקבל נבחן לעצמותו ית', שבו אסור הדיבור משום שלא ניתן להשגה. ומה שלא משיגים, איך אפשר לתת לו שם.

    ומזה נבין שבתפילה שאנו מתפללים לה', שישלח לנו ישועה, רפואה וכדומה, יש להבחין בזה ב' דברים: א', הבורא ית'. ב', דבר הנמשך ממנו.

    בחינה א' שנבחנת לעצמותו ית', כאן אסור הדיבור כנ"ל. בחינה ב', הדבר הנמשך ממנו, שהוא נבחן לאור המתפשט לתוך הכלים שלנו, היינו, לתוך הרצון לקבל שלנו, את זה מכנים בשם א"ס ב"ה. שזה הקשר שיש להבורא ית' עם הנבראים בחינת מה שרצונו להטיב לנבראיו. שהרצון לקבל נבחן לאור המתפשט, שבסופו מגיע להרצון לקבל.

    ובזמן שהרצון לקבל מקבל את האור המתפשט, אז נקרא האור המתפשט בשם א"ס, והוא בא לידי המקבלים ע"י כיסויים רבים, בכדי שהתחתון יוכל לקבל אותם.

    *  *  *

    נמצא לפי זה, אשר כל ההבחנות והשינויים נעשו דווקא בהמקבל בערך ולפי מה שהמקבל מתפעל מהם. אלא שיש להבחין בענין המדובר. כאשר מדברים בבחינות בהעולמות, מדובר בהבחנות בכח, וכשהמקבל משיג אותן בחינות, אז הם נקראים בפועל.

    וההשגה הרוחנית היא כאשר המשיג והמושג באים יחד. כי באין משיג – אין שום צורה למושג, כיון שאין מי שיקבל את צורתו של המושג. לכן נבחין בחינה זו בשם עצמותו ית', ואין שם מקום לדבר כלל. ואיך שייך לומר שהמושג יקבל איזה צורה בערך עצמו.

    ואין לנו לדבר אלא ממקום שהחושים שלנו מתפעלים מהאור המתפשט, שהוא בחינת רצונו להטיב לנבראיו, ובאה לידי המקבלים בפועל.

    וזה דומה כמו שאנו מביטים על השלחן, אז לפי חוש המישוש אנו מרגישים שזה דבר קשה. וכן מדת אורך  ורוחב, והכל לפי ערך חושינו.  אבל אין זה מחייב שהשלחן יהיה נראה כן למי שיש לו חושים אחרים, למשל בעיני המלאך, בעת שמסתכל על השלחן אזי רואה אותו לפי חושיו. לכן אין לנו לקבוע שום צורה בערך המלאך כי אין אנו יודעים את חושיו.

    ומכאן, שכמו שאין לנו השגה בהבורא ית', ממילא אין לנו לומר איזה צורה יש להעולמות בערכו, רק אנו משיגים בהעולמות בערך חושינו והרגשתנו. וכך היה רצונו ית' שאנחנו נשיג אותו.

    וזה פירוש: "אין השתנות באור". אלא, כל השינויים הם בכלים, היינו, בחושינו, שהכל נמדד לפי הדמיון שלנו. ומזה תשכיל, אשר באם יסתכלו אנשים רבים על דבר רוחני אחד, אז כל אחד ישיג לפי הדמיון והחושים שלו. ולכן כל אחד רואה צורה אחרת. וכמ"כ באדם עצמו ישתנה הצורה לפי מצבי עליות וירידות שלו, כמ"ש לעיל שהאור הוא אור פשוט, וכל השינויים הם רק במקבלים.

     ויהי רצון שנזכה לקבל אורו יתברך, וללכת בדרכי השי"ת, ולעבדו שלא על מנת לקבל פרס, אלא להשפיע נחת רוח להשי"ת, ולאקמא שכינתא מעפרא, ולזכות לדביקות בה', ולבחינת גילוי אלקותו ית' לנבראיו.

     ברוך שלום באאמו"ר

    יהודה ליב הלוי אשלג זצ"ל


השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest