דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / העולם שמאחורי הגבולות כבר באופק

העולם שמאחורי הגבולות כבר באופק

דעה (ט. צ'רניגובסקיה, פרופ' באוניברסיטת סנט-פטרבורג): הרבה ממה שמתרחש בנפש, לא ניתן לשליטתנו, יתרה מכך, אנחנו לא יודעים כלום על זה. מידת החופש של המוח היא עצומה, ואם נדבר בצורה גסה, הוא עושה מה שהוא רוצה.

המוח מקבל החלטות כמה שניות לפני שהאדם מודע להן. אולם מתעוררת השאלה הבלתי נמנעת על חופש הבחירה. יוצא, שאנו תלויים בגנים, בתכונות המולדות של הגוף והנפש, מאיך שהמוח אוהב יותר לפתור בעיות, מהתנאים הסביבתיים.

את רוב הבעיות הטבעיות, האדם פותר בשיתוף פעולה עם אנשים אחרים. את ההכרה המבוזרת (distributed cognition) ניתן לראות כאינטראקציה של אנשים, כמו ההפצה של התפקוד הקוגניטיבי בין אדם למספר הולך וגדל של מכשירים "חכמים".

יהיו אנשים שיהיו להם שבבים מושתלים לשיפור הזיכרון והתגובות. אבל איפה אני מסתיים ואיפה אני מתחיל? אני, מי זה? הגוף שלי או המודעות שלי? ואם לגוף או לנפש שלי יהיו התקנים נוספים, האם זה יהיה אני?

אדם יכול ללכת לאיבוד בעולם החדש, כי הוא לא ידע כיצד לסדר את עצמו בתוכו. כבר לא מדובר במשחקי מחשב, אלא על כך שכל העולם יכול להפוך להיות וירטואלי. המרחק בין החי והלא חי יכול להימחק. עכשיו בצורה רצינית דנים על אלמוות טכנולוגית: נפרק את המוח עד לחלקיקים, ואחר כך נשחזר את אותה הדמות רק ממתכת. אני חושב שזה ייגמר מאוד רע, אבל הרעיון כבר נמצא בתוך המדע. השאלה של האלמוות הטכנולוגי לאנושות מעולם לא הייתה כל כך אמיתית. התהליך של יצירת אינטליגנציה מלאכותית ואיחוי של החיים עם הדומם, נע במהירות רבה, והתאוצה שהציביליזציה המודרנית רכשה, גדלה בקצב מבעית.

אין הגדרה אחת של התודעה. אפשר להניח שלכל דבר חי יש תודעה. האם יש תודעה אצל חתולים או כלבים? ואם אנחנו מבינים, מתכוונים בתודעה, שזה משהו גבוה ביותר, אז ל- 80% מהאנשים התודעה אפילו לא הופיעה.

הפיזיקאי הבריטי רוג'ר פנרוז אומר, שהתודעה היא האנומליה של הקוונטים. פיזיקת הקוונטים הוכיחה שאנחנו לא חיים בעולם שחשבנו. אותו האובייקט בו זמנית יכול להיות בשני מקומות שונים. לא מובנים שם היחסים של הסיבה והתוצאה: האם הסיבה מקדימה את התוצאה בזמן? כנחמה תמיד אמרו לנו שזה קיים רק במיקרוקוסמוס. אולם המדענים המובילים גם מדברים על העולם שבו אנו חיים. אנחנו המשתתפים ולא הצופים של החיים, הנושא והנשוא מתקיימים בו זמנית. זוהי קפיצה רצינית מהעולם הקוונטי לעולם הזה.

קאנט אומר, שאנחנו לא מוציאים את חוקים מתוך הטבע, אנו כופים את החוקים על הטבע. כך אנחנו רואים את החוקים האלה, אך זה לא אומר שהם קיימים. פיזיקת הקוונטים אומרת בדיוק את זה: הצופה הוא לא אובייקט שנמצא באולם, בשעה שהעולם נמצא על הבמה. הוא נמצא על אותה הבמה, וכשהצופה יורד מהבמה הוא צריך לשתוק, כי הוא לא יודע מה מתרחש שם כשהוא לא נמצא.

על 95% מהחומר אין לנו מה להגיד. הבורא נתן לנו גבולות מסוימים של שמיעה, ראיה, ומישוש. את השדות המגנטיים והאולטרסאונד אנחנו לא מרגישים, אבל זה לא אומר שהם לא קיימים.

קאנט כתב, שהמוח שלנו מאפשר לנו עולם כזה. כל מערכות החישה שלנו אפשרו רק לחלק מסוים מהמידע להיכנס לתוך המוח שלנו. ואז אחרי המנה הזאת המוח עיבד את הנתונים איך שבא לו. לכן, כשאומרים: ה"מוח שלי" – אני, במקום המוח, הייתי מייד צוחק: מי של מי? זה הגולגולת שלך, ואתה שייך למוח. איך אנחנו אמורים לחוש את זה? זו שאלת היחס בין האמונה למדע. המדענים מנסים לגלות כיצד הבורא יצר את העולם, לפי איזה חוקים. אם אתה אתיאיסט, אתה תגיד במקום הבורא – הטבע. אבל זה לא משנה את המצב.

הייזנברג, חתן פרס נובל בפיסיקה, אחד ממייסדיה של הפיסיקה הקוונטית, כתב, כי תחילת הגילוי של הטבע עושה אותנו אתיאיסטים, אבל אז הוא מוביל לאלוהים. כאשר אדם מגיע לרמה כזאת של מורכבות כמו הקוסמולוגיה או המוח, הוא יכול רק למשוך בכתפיים.

הערה: דווקא המדע יוביל את האנושות לגילוי העולם העליון, להרגשה שהמדרגה הבאה של הידע טמונה ומתגלה בתוך חכמת הקבלה.

ידיעות קודמות בנושא:
המוח: סוד שאינו נגיש למדע
התכונות הייחודיות של החברה העתידית
מדען בריטי: אנחנו חיים בעולם מדומה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/PDanT

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest