קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך שיעור מס' 1 בכנס הקבלה בטורונטו
שאלה: כמה נצטרך עוד להמשיך לסבול, כמו ילדים עקשנים שאינם רוצים ליצור סביבה טובה? כיצד נוכל להתגבר על העקשנות שלנו?
תשובתי: אנחנו צריכים לשכנע את עצמנו שאנחנו חייבים להתקדם. אחרת לא יהיה לנו טוב. אנחנו צריכים להתבייש מכך שהעולם סובל ואנחנו לא מביאים לו את מה שאנחנו מסוגלים להביא לו, את מה שהוא צריך. אנחנו צריכים ממש להרגיש אשמים בכך שיש סבל בעולם.
ואין כאן מקום לחשבונות פרטיים שיצדיקו את זה שאני יושב בבית ולא עושה כלום, או שנראה לי שצריך לפעול דווקא כך ולא אחרת. אני צריך להשתדל בכל הכוח לחוש את הסבל של העולם ולראות את עצמי אחראי להוביל אותו לתיקון.
זוהי באמת בעיה גדולה אם אנחנו מתייחסים לעולם בזלזול: "שיסבלו, אולי אז הם ישתנו". הם לא יכולים להשתנות. רק אנחנו יכולים להשתנות, ודרכנו הפיתרונות יגיעו אליהם מן המוכן.
בדרך הרוחנית, אנחנו מגלים שהעולם הוא המערכת שלנו. תאר לעצמך שבמשך שנים רבות גרמת רע לכמה אנשים בצורה מכוונת, התייחסת אליהם כמו לשונאים, ונהנית מזה. ופתאום אתה מגלה שהם הילדים שלך. איזו הרגשה תהיה לך אז, כשתיזכר בכל הסבל שגרמת להם?
זה חלק מהבושה שמתגלה לנו. ועל מנת להקטין אותה, אנחנו צריכים כבר עכשיו להתחיל להזדרז, ולא לעשות חשבונות פרטיים. מה שלא יהיה, אל תשים לב להתנהגות שלהם. הרי הבורא בכוונה מציג לך אותם ככאלה, כדי שתחשוב רק על ההשפעה ותרצה שיהיה להם רק טוב.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס הקבלה בטורונטו, 16.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
חברים, אל תעכבו את התור!
יש גבול לכל עקשנות
אל תבזבז את הזמן שניתן לך
