דף הבית / קבלה לעם / ספר הזוהר / העולם הוא התוצאה של התכונות שלי

העולם הוא התוצאה של התכונות שלי

laitman_42_70.jpg

העולם הוא התוצאה של התכונות הפנימיות שלי, של החושים שלי.

לכן, אם אצליח להרחיב בצורה אינסופית את החושים שלי, אוכל לשנות את עולמי. לשם כך עליי לא רק להרחיב את תחום הקליטה הצר של חמשת החושים שלי: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש, אלא גם לצאת מתוך הרצון לקבל בלבד. לצאת ולהשתחרר מן הרצון לבלוע לתוכי ולתפוס את העולם לפי העיקרון "טוב לי – רע לי".

ברגע שאשתחרר מעיקרון זה המנהל את חיי אוכל לתפוס את העולם באופן רחב יותר, רחב מעבר לתפיסת חמשת חושיי. אז אוכל לתפוס את העולם ולחוות אותו כפי שהוא קיים מחוצה לי, כפי שהוא קיים מעבר לתפיסת חמשת החושים שלי. אחווה את העולם כמציאות מושלמת, אינסופית, חסרת גבולות.

השאלה היא, כיצד אני יכול לצאת מתוך עצמי? אני יכול להבין את הרעיון באשר להרחבת תחום הקליטה של החושים שלי, שכן הם נמצאים בתוכי. באופן כלשהו אגלה את הדרך להרחיב את השימוש בהם. אבל כיצד אני יכול לצאת מחוצה לי, אם הרצון ליהנות הוא כל הקיים, הוא הטבע שלי, הרי אי אפשר לצאת מחוצה לו, מחוץ לעצמי.

המקובלים אומרים, שאפשרות כזאת קיימת – היא תתקיים ברגע שאתחיל להרגיש את מה שמרגיש הזולת.

כיצד יכול אדם להרגיש את מה שמרגיש הזולת? באותה הדרך בה הוא מגלה את העולם דרך עצמו! עליו למצוא חבר בעל מטרות רוחניות זהות לו, להתחבר איתו, להתקרב אליו ולהרגיש את העולם דרכו, ואחר כך דרך חבר נוסף, ועוד חבר, וכך הלאה.

מי שמגלה את המציאות הרוחנית דרך אנשים אחרים, מגלה שהיא נמצאת מחוצה לו.

לכן התנאי להרגשת הרוחניות הוא – "ואהבת לרעך כמוך". אמירה שבעולמנו נשמעת כהצהרה מיושנת ונדושה.

אך לא כך הוא! על פי המקובלים, כוונת האמירה היא, שכאשר אני אוהב את הזולת, אני מרגיש את המתרחש בתוכו. כלומר, אני מצרף לעצמי את נשמתו, את החושים שלו, את תפיסתו. או, במילים אחרות, באופן כזה אני יוצא מחוצה לי ומתחיל לגלות, את מה שנמצא מחוצה לי בתוכו.

וכאשר אני מתחיל ללמוד באופן כזה על מה שנמצא מחוצה לי, אני גם מגלה את הכוח העליון, את הבורא. תהליך זה קרוי "מאהבת הבריות – לאהבת הבורא".

ביטוי זה יכול להיתפס כביטוי דתי, אך למעשה הוא מתייחס להתפתחות הרגשית של כל אדם.

חכמת הקבלה מדריכה ומלמדת כיצד ניתן להרגיש את הזולת. בעבודה משותפת זה עם זה בונים כלי קליטה משותף הקרוי "שכינה" – חוש רחב שבאמצעותו מרגישים את הבורא.

בכך מסתכמת כל שיטת הקבלה – כיצד לקבל הכול, כיצד לתפוס כל מה שנמצא מחוצה לי ללא גבולות.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 19.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
כל החיים – בין שני אורות
חכמת הקבלה – מדע על הנשמה
כשמדליקים את האור בקולנוע…

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/mFwjC

One comment

  1. רוצה כבר להתחבר

    בואו נעשה את זה כבררר

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest