הסכמה ללא פשרות – חלק א'

הנשיא האמריקאי ביידן שהושבע לאחרונה מבטיח לאחד את המדינה, בדיוק כמו קודמו לפני ארבע שנים. לא, זה לא יקרה, גם אם הוא באמת רוצה. הבחירות בימינו משקפות את הפיצול בעם. האם חברה או מדינה יכולה להתקיים, אם היא מפוצלת לשניים עם עמדות בלתי ניתנות ליישוב? 

ברור שלא. היסטורית, אין לה עתיד. בימי קדם, ישראל נקלעה שוב ושוב למבוי סתום מעין זה והיום היא הולכת לאותו כיוון. אבל אמריקה היא דוגמה הרבה יותר "עסיסית" ומעידה על כלל העולם. הסדק שפיצל אותה הפך לתהום, ופוליטיקאים לא יכולים לבנות גשרים. כל מה שהם יכולים לעשות זה לשחק על הסתירות בעמדות ולשרת צד אחד. בחירות אלה, ללא קשר לתוצאה, נתנו אות אזהרה מבשרת רעות: סכנה לפנינו.

פיצול, חוסר הסכמה הוא תוצר טבעי של הטבע האנושי, אבל זו לא הבעיה העיקרית, הבעיה העיקרית היא שאף אחד לא צודק. אנחנו מסתכלים על השלם מזוויות שונות, וכל אחד רואה את הצד שלו כאמת" זו תמיד פגומה וחד-צדדית.

לכן, למרות שהרפובליקנים קרובים אליי יותר, אני לא יכול לומר שהדמוקרטים טועים לחלוטין. לא, הרעיונות הגדולים של השמאל לגבי עולם ללא גבולות יתגשמו מתישהו, אבל בכלל לא כפי שהם רואים את זה עכשיו. היום יש לרעיונות האלה ביטוי מכוער, כמו פרי בוסר שנקטף מבעוד מועד, הם עדיין זקוקים לזמן כדי להתבגר, אך אי אפשר להכחיש אותם.

בעל הסולם  כותב  "כאשר איזה פרט נראה לנו רע ומזיק, הנה אין זה אלא עדות עצמית של אותו הפרט, שהוא עדיין שרוי בשלב מעבר, בתהליך ההתפתחות שלו. לכן אין לנו להחליט כי רע הוא, ואין להטיל בו דופי, כי לא מחכמה היא".

לכן, השאלה החשובה ביותר שהעלו הבחירות האמריקאיות לעולם היא: כיצד אנשים כל כך שונים, כל כך לוחמניים ובלתי מתפשרים, עדיין יכולים לחיות יחד על אדמה אחת על פי חוקים מקובלים? עד שלא נבין זאת, העולם ימשיך להתדרדר לקריסה חברתית-כלכלית ולמלחמה גדולה.