הסכמה ללא פשרות – חלק ב'

השונה  אינו משני

צריך להבין שפשרה כבר לא אפשרית, זה הלך רחוק מדי. וללא פשרות, דמוקרטיה כידוע היא בלתי אפשרית. דמוקרטיה בנויה קודם כל על העובדה שכולם מקריבים – חלקם יותר, וחלקם פחות. אף אחד על הפלנטה הזו לא יכול לחיות בעולם אידיאלי עבורו, אבל גם אם זה היה אפשרי – כמה אומללים היו העולמות הקטנים שלנו, ללא מגוון והטרוגניות, ללא הבדלי איכויות והשקפות, ללא ניגודים ומחלוקות, היינו מתפוגגים תוך כמה שנים.

אפילו אדם חי בניגודים בתוכו, ובחברה אף יותר מכך,  אי אפשר לוותר על הבדלים, הם מאפשרים לך להגיע לאמת, לראות את התמונה הגדולה, ולמרות שהיום הם חושפים את חולשתנו, הם מכילים גם את כוחנו, צריך רק למצוא את המימוש המתאים להם. מה הם בונים? כמובן שכל אחד צריך להיות מסוגל לבטא את עצמו זה ברור מאליו, אך לא מספיק, עם זאת, החברה חייבת להיות בוגרת באופן פנימי, כך שהיא יכולה להעריך במיומנות מחלוקות ולהתעלות מעליהן, מתוך הבנה שמהן נולדת האמת והיא יכולה להיות רק כללית, לא מסוימת.

זה מה שעלינו ללמוד – איך לייצר אמת משותפת ממחלוקת. בחודש אוגוסט כתבתי על כך: המתיחות גוברת ולא יהיה שלום עד שנתחיל להבין כי המאבק במחאה לא יעיל, אין צורך להילחם עם אחרים, אלא לשאוף לאחדות מעל כל ההבדלים, אחרת כולם יפסידו בסופו של דבר.

בחכמת הקבלה, עלייה מעל האגו ושילוב בין ניגודים מכונה "קו אמצעי" מהותה היא פיוס למען מטרה גבוהה משותפת, זה מחבר ניגודים בלי לבטל אותם, רק כך נוכל לבנות את עתידנו.