הסימן לברית יציבה

שאלה: במה מיוחדת עבודת האדם בהכנת עצמו למצב של ירידה, כדי לשמור בזמן הירידה על הברית שנכרתה קודם לכן?

תשובתי: אני תלוי במאור המחזיר למוטב שחייב לטפל בי. לכן צריך שיהיה לי רצון שלם במאה אחוז, כדי שהאור הזה יחזיק אותי בתלות מוחלטת בו.

אני רוצה להיות מעל לאבחנות והרגשות שלי, אבל יחד עם זה, לא להימצא עם עיניים עצומות. יש כאן כפילות מסוימת, התנגשות פנימית. מצד אחד, אני רוצה להבין, לדעת, להרגיש את כל מה שנמצא במציאות שלי, במצב שלי, בכל הרכב האבחנות שבאותו המצב, מצד שני, מה שלא יקרה במצב הזה, כמה שאני לא אברר ואחבר את כל האבחנות שלו, בסופו של דבר, אני צריך להידבק בבורא על פני כל הנתונים הללו.

כלומר אני רוצה לגדול ישר למעלה בהבנה ובהרגשה שלי, לראות הכול מתוך האגו שלי: מעליו, מתחתיו, בתוכו, בשלושת האבחנות. אני רק מבקש, שכל זה לא יפר את תנאי הברית שלנו ושאחרי כל זה, אני בהכרח אשיג מסירות נפש לבורא, אתמלא בשמחה. שמחה, זה סימן נכון ליציבות הברית שלנו.

אם אין בי כזאת שמחה שממנה אני פשוט "מתפוצץ", אז זה לא נקרא שאני נמצא בברית עם הבורא.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 17.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בקשה לקבלת עבודה אצל הבורא
אם אין שמחה, אין אמונה
תמונה שנארגת משני חוטים