קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתלמיד שלי: "חבריי התקשרו אליי מוקדם בבוקר. הם שמעו ברדיו ובטלוויזיה על כך שסגרו את תנועת Occupy Wall Street, ושהמשטרה ערכה פשיטת לילית בזוקוטי פארק (הידוע גם ככיכר החופש) וניקתה את כל הפולשים מהשטח.
הרגשתי נורא: האם "סגרו לנו את צינור החמצן" להפצת החומרים? – מסתבר שכן. זה בדיוק מה שקרה: פיזרו את המפגינים, כמו שאומרים "בהינף יד" אחד, כשהם בעצם היו צריכים לנקות מהכיכר רק את מחוסרי הבית והנרקומנים. אך הם ככל הנראה איבדו את השליטה על עצמם.
אם לומר את האמת, הנרקומנים וחסרי הבית הפריעו לתנועה. הם עישנו בפארק עד כדי כך שהיה אפשר לחתוך את העשן בסכין. אפשר היה לראות מסך של ערפל לבן וסמיך מעל הפארק. הנשים שלנו שחילקו את העלונים שאפו עשן מהסמים, על אף שהם ממקור צמחי. הן היו עוזבות את הפארק חולות. זה היה ממש מבחיל.
גם חסרי הבית והנרקומנים הם בני אדם, וכולם אוהבים לאכול בחינם, ובפארק היה די והותר אוכל. כל אחד היה יכול לקבל שלוש ארוחות לא רעות בכלל, אפילו סתם אנשים שאינם שייכים להפגנות. ובכלל, החיים במחנה הם, מה שנקרא "נטולי דאגות": מאכילים אותך, מנקים אחריך, מבדרים אותך, העיתונות מראיינת, אנשים טובים מביאים ביגוד, כסף ודברים אחרים שבשום מקום אחר לא מקבלים בחינם. והעיקר – להיות בין האנשים! מאחורי הרגשת השייכות והחיבור, ושלמישהו אכפת ממך…
אך הגיע סופו של ה"קומוניזם" הזה, והמתחסדים הרכרוכיים המקומיים שמחו שה"בלגאן" הזה הסתיים סוף סוף. אתמול בלילה המשטרה פשטה על המחנה, וההתנגדות לא הייתה הדבר החכם במיוחד, בלשון המעטה. ודאי שכולם נפגעו מכך שהשליכו לפח את הציוד של דיירי המחנה, כולל את הספרייה של 500 ספרים נדירים, עתיקים וחדשים, את האוהלים, את השולחן שלנו שעליו שמרנו בספרייה ועוד ועוד.
ניקיון הוא ניקיון, וזה היה ניקיון יסודי, משטרתי. והם לא עושים חשבון: עד הבוקר אין כל כך הרבה זמן. אם הם היו מחכים עד שיושבי המחנה יארזו ויתפזרו, הם לעולם לא היו מסיימים, ואחרי עלות השחר הרבה יותר קשה לעשות דברים מלוכלכים…
ראש העיר בלומברג נימק את הניקיון בכך שהפולשים הפכו לנגע תברואתי בפארק, ובכך הרגיזו את בעלי המקום ומנעו מהתושבים ליהנות מהמקום וממשחקי השחמט כמו קודם. פעם אוהבי משחק המוחות העתיק נהגו לשבת בגן בנחת. זה היה מקום המפגש והמנוחה שלהם.
בצהריים בכל זאת הצלחתי להגיע לוול סטריט ולראות את הכול במו עיניי, כשהאנשים יצאו ממקומות עבודתם וצעדו הביתה. בשעה חמש התמונה כבר הייתה שונה לחלוטין: "כובשים" שחזרו לגן מושפלים, פגועים וכעוסים.
ההמון הזה, שמורכב מאנשים שונים שהתחברו אחרי חודשיים ל"גוף" אחד כלשהו, צעקו בזעם וקראו: "כך נראית מדינת המשטרה!", "אנחנו ננצח!" וכן הלאה. אלה כבר לא היו קריאות בודדות של קבוצות קטנות ושל קיצונים משוגעים למחצה, אלא קול אחד חזק של יצור שנפגע מכך שביתו נהרס, ואין לו למי להתלונן.
מסביב לפארק הצטופפו המונים רבים לאות תמיכה בכובשים, וגם סתם כדי לתהות על המתרחש. מסוקים של ערוצי התקשורת ושל המשטרה חגו מעל הבניינים, מאירים בעוצמה את הקהל. הזרקורים מכל עברי הרחוב הקנו לאירוע אופי של הצגת תיאטרון. והמשטרה לא הייתה אלימה במיוחד. כאילו שהם עשו את שלהם ועכשיו אפשר "לנגב את הידיים". אחרי הכול, האם הם לא ה-99%? אחרי שעה בוול סטריט והשתלבות עם הקהל, היה ברור ש"אף אחד לא הולך לשום מקום".
אין ספק שחסרי הבית והנרקומנים לא יחזרו לפארק, אבל הכובשים כבר שם, וגם האוהדים. אבל גם אנחנו "לא נולדנו אתמול" – היום הצלחנו לחלק כמאתיים עלונים. מזג האוויר חמים להפליא והנוף בלתי רגיל: כאילו הבורא העמיד לפנינו תפאורה של "שלב 2", כמו במשחק מחשב. ונראה שאנחנו נכנסים לסיבוב קשה יותר – ה-99% ואנחנו. יחד!
מה יקרה מחר בוול סטריט ובכל ערי אמריקה – בינתיים בלתי ניתן לחיזוי. אך דבר אחד ברור: אנחנו חייבים להתחבר, אם אנחנו רוצים לעבור את השלב הזה ללא אבדות, עם חשבון נכון, ולאפשר לכל אלה ש"כבשו" אותנו (וזה נכון!) לצאת אל האור והמילוי.
ערבות ארה"ב!"
ידיעות קודמות בנושא:
הישגיה של תנועת "לכבוש את וול סטריט"
מי כבש את וול סטריט, מדוע וכיצד
בניו יורק נעצרו 500 לוחמים נגד "הטרור הפיננסי"
להלן כתבה בנושא, מתוך הניו יורק טיימס:
