המתיישבים הראשונים בישראל: הבסיס האבוד

בכל אחד מאיתנו קיים רישום מידעתי שנקרא "רשימו" (רושם, מהמילה "רישום"). ליהודים דוברי הרוסית הרשימו הועבר מהסבים שלהם וסבי הסבים, מכל הדורות של המקובלים ממזרח אירופה. לכן דווקא הם רגישים ביותר ונוטים לרעיון הרוחני.

יחד עם זאת, יהודי רוסיה סיגלו לעצמם קווי אופי רבים מהעם הרוסי: חוסר פשרה, השתוקקות למשהו נעלה, אימפולסיביות בפעולות לא רציונאליות. כל זה היה אופייני להם מפני שחיו על אותה האדמה שנתנה דחפים לאנשים שחיו עליה. הרבה מאוד נובע מהאדמה, אם למשל אירופאי יחיה בסין או במונגוליה, הוא יהפוך להיות דומה לתושבים המקומיים, אם לא חיצונית (למרות שגם חיצונית), אז ללא ספק, באופי שלו.

בתורם, קווי האופי שסוגלו על ידי היהודים מהרוסים, עזרו להם לממש את המעבר לארץ ישראל ולמשוך אחריהם את כל השאר. הם הקימו כאן מדינה סוציאליסטית במקביל למדינה שהוקמה ברוסיה. הרבה שנים לפני הכרזת העצמאות הם החלו לבנות ולהקים קיבוצים, אירגנו איגודים מקצועיים ופתחו כמה מפעלים על בסיס של העקרונות הסוציאליסטיים. אבל לאט לאט הם איבדו את הקשר עם היהדות הפנימית, עם העקרונות של "ואהבת לרעך כמוך", "עם אחד שלם", "כולנו משפחה אחת" וכדומה.

שאלה: האם הקיבוצים לא נוסדו על הבסיס הזה?

תשובתי: לכל קיבוץ היה משהו משלו, אבל בין הקיבוצים לא היו יחסים של חיבור. המתיישבים לא הניחו את החוקים האלה ביסוד של היישוב היהודי בישראל, שכל מי שהיה מגיע לכאן מחוץ לארץ היה יודע שהוא נפרד מהאגו ונכלל במשפחה אחת ויחידה.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "על החיים שלנו", 7.5.2015