דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / המרשם לתענוג נצחי

המרשם לתענוג נצחי

מיכאל לייטמן

שאלה: מה הקשר בין גילוי הכלי החדש, שמורגש בנו כרצון חדש וריקני לבין גילוי המקור?

תשובתי: זה אותו דבר. הרי האור מאיר לנו בהסתר. בחוכמת הקבלה מוסבר, שזה דומה לחיזור. כך בעולמנו האישה מסתירה עצמה ומתגלה קצת לגבר. זה משחק. היופי מתגלה בהסתר. כי ההסתר הוא זה שמושך.

בהסתר אנחנו רוכשים את הרצון לגילוי. אבל גם הגילוי, שאותו אנו משיגים צריך להיות בהסתר מהאגואיזם שלנו. מצד אחד, הבורא שומר על הסתר, כדי להתגלות לפניך, כי הוא מתגלה מתוך ההסתר. מצד שני, אם אתה מוכן לקבל מהבורא את המסך המסתיר אותו, ומתוך זה לבנות מעל עצמך מסך, המסתיר את האגו שלך, אז בזה אתה מעלה את עצמך מעל האגואיזם שלך ומגלה את הבורא.

ואז כבר אין מסכים המסתירים ביניכם. כי אתה שומר על האגו שלך, כדי שהוא יהיה מוסתר. יוצא, שתמיד ביחסים שלך לבורא, אתה שומר את ההסתר, אבל לא ההסתר של הבורא, אלא ההסתר של האגואיזם שלך. לכן אתה משיג מילוי!כל הבעיה בעולם הזה היא, שאנחנו מבטלים את המסך ומתחילים להתמלא באופן ישיר, ואז מיד המילוי מנטרל את הרצון. ולכן כמה שאני משתוקק יותר להשיג את הרצוי: אוכל, שתייה, מין, ותהילה, אבל, ברגע שאני משיג אותם, התענוג מיד נעלם! ואני כל כך רציתי, שנים רדפתי אחרי משהו, וברגע שקיבלתי אותו, ההנאה נעלמה.

במשך שנים רבות חסכתי כסף לדירה חדשה, סוף סוף קניתי אותה, ואחרי כמה שבועות או חודשים, כבר אין לי את אותו הרצון למשהו חדש ואת אותה הנאה. כי ביטלתי את המסך.

כל חוכמת הקבלה מדברת על כך, כיצד לגלות, כיצד לקבל הנאה, על ידי שמירה על המסך. ואז, אנחנו מסוגלים לרכוש את התענוג שימלא אותנו מבלי להיעלם! וכתוצאה מכך אנחנו משיגים את התחושה של חיים נצחיים ומושלמים! הסיבה שאנחנו מרגישים עצמנו אפסיים, פגומים ובעלי תמותה, היא אחת: אנחנו מבטלים את המסך – את המחיצה, שחייבת להיות בין התענוג לבין הרצון.

בטכנולוגיה אנחנו יודעים כיצד לנצל זאת. לדוגמא: אני לא מחבר סתם כך בין שני חוטי חשמל, כי אני יוצר קצר, אלא שם ביניהם נגד, ואז מפיק תועלת מהחיבור הזה. אלא שכשמדובר בנו אנחנו מזלזלים בעיקרון זה, ולכן יוצא שמכשירים רפואיים שנמצאים לפעמים בתוכנו פועלים, אבל אנחנו- מכשיר מקולקל..

מכאן מובן מדוע כל החוכמה הזאת היא חוכמה כיצד לשמור על הכיסוי, שאיתו מתכסה תחילה הבורא. ההסתר מושך אותנו, ולכן אתה מחוייב להסתיר את הרצון שלך, את האגואיזם שלך, להתעלות מעליו. אז אתה מגלה את הבורא. אבל יחד עם זה אתה לא מאבד את הכלי שלך,כי אתה כל פעם מוסיף, גם רצון וגם מסך מעליו, וגם את גילוי הבורא!

וזה נקרא מדע של גילוי – מדע חוכמת הקבלה! כשאנחנו באמת מקבלים את הרצוי ולא מאבדים אותו מיד, כפי שנאבד לנו כל מה שנרכש בעולם הזה! כי ברוחניות אתה לא יכול להשיג את הבורא אפילו לרגע, אם אתה מתכוון לאבד את המסך. לכן, לפני הכול אתה חייב להכין מסך, שמסתיר את האגואיזם שלך, ורק מעליו אתה יכול לגלות את הבורא.

לכן חיוני לעשות הכנה מקדימה. ולשם כך יש לנו תקופת הכנה בשנים הראשונות, כשהאדם מגיע ומתחיל בלימוד חוכמת הקבלה. בסופו של דבר האדם צריך ללמוד, כיצד להכריח את עצמו להבין, שהוא חייב את ההסתר הזה! לכן כתוב: "החכמה – לצנועים" כלומר לאלו, שיכולים להחביא את הרצון ליהנות שלהם, ודווקא על ידי זה שמסתירים אותו, בתוך אותו הרצון עצמו האדם יכול לקבל את המילוי, והמילוי לא נעלם!

רשומות קודמות בנושא:
משחק החיים
להפוך את ההסתר לגילוי
ידיעה – הבנה – הרגשה – גילוי
ידיעות נוספות במדורים: חכמת הקבלה, בורא, התפתחות רוחנית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/TpsVO

6 comments

  1. רם ה' ושפל יראה /  הרב יהודה אשלג

    שמעתי שבת תרומה תש"ט ת"א

    "רם ה' ושפל יראה". איך אפשר להיות השתוות עם ה', בזמן שהאדם הוא מקבל והשי"ת הוא משפיע. ולזה אומר הפסוק, "רם ה' ושפל יראה". אם האדם מבטל את עצמו, נמצא שאין לו שום רשות מפריד בינו לה', אז הוא יראה, היינו שזוכה למוחין דחכמה. "וגבוה ממרחק ידע", אבל מי שהוא בעל גאה, היינו שיש לו רשות בפני עצמו, אזי הוא נתרחק משום שחסר ההשתוות. ושופלות לא נקרא מה שהאדם משפיל את עצמו בפני אחרים, זהו עניוות שהאדם מרגיש בעבודה הזאת בחינת שלימות. ושופלות נקרא מה שהעולם מבזים אותו. דוקא בזמן שבני אדם מבזין, אזי נבחן לשופלות, שאז לא מרגיש שום שלימות. כי זה חוק, מה שבני אדם חושבין פועלים על האדם. לכן אם בני אדם מחשיבין אותו, אזי הוא מרגיש לשלם, ולמי שבני אדם מבזין, אזי הוא חושב את עצמו לשפל.

  2. והראשית חכמה כתב בזה דבר נפלא ומדהים [שער האותיות – אות ה] שהשעה התחלקה ל1080 מכיון ש1080 נשימות אדם נושם בשעה: וזה באמת כך, עשיתי חיפוש בגוגל והקביעה היא שאדם בריא נושם בין 16 ל-18 מחזורי נשימות בדקה. נכפיל 18 נשימות כפול שישים דקות = 1080. ועל כך כותב רבינו הראשית חכמה דבר מעורר מאוד: "ואחר ש1080 חלקים אלו שבשעה, הם 1080 נשימות שאדם מנשף, ועל כל נשימה ונשימה יש אות משם בן ארבע אותיות הנותן בו חיות הנשימה ההיא, וזהו כי על כל מוצא פי ה` יחיה האדם. וכיון שהשם יתברך הוא נותן הנשימה והחיים, ראוי שיהיו כל נשימותיו לעבודת הבורא.

    וכשיסתכל האדם בדבר הזה, יירא מלחטוא וינהוג בעצמו ענוה ושפלות, כי איך יחטא ויקל ראשו בחיים שהשם יתברך מלך מלכי המלכים משפיע בו. והיה אומר מורי עליו השלום, כי על זה קראו בספרי היכלות להשם יתברך מלך עלוב, כי אין לך עלבון גדול מזה שבחיים שהוא יתברך שופע באדם ובאברים שהכין לו לעבדו יחטא לו. וימשול בזה למלך שנתן לעבדו מעות לקנות לחם שיתפרנס, בא העבד וקנה מהמעות מקל להכות לאדונו, היש לך עבד רע גדול מזה. ועם כל זה הקב"ה הוא עלוב ועובר על פשע ומאריך אפו, כל שכן נוצר מטפה סרוחה שראוי לעבור על מדותיו", עד כאן לשונו.

  3. מתוך הקדמה לספר הזהר אות ג'

    חקירה הו', במה שאמרו ז"ל, אשר האדם הוא מרכז כל המציאות, שכל העולמות העליונים ועוה"ז הגשמי וכל מלואם, לא נבראו אלא בשבילו (זהר תזריע דף מ', אות קי"ג) וחייבו את האדם להאמין שבשבילו נברא העולם (סנהדרין לז.) שלכאורה קשה להבין, שבשביל האדם הקטן הזה, שאינו תופס ערך של שערה בערך מציאות העוה"ז, ומכ"ש בערך כל העולמות העליונים שאין קץ להם ולרוממותם, טרח הקב"ה לברוא כל אלו בשבילו. וכן, למה לו לאדם כל זה.

  4. מתוך הקדמה לספר הזהר אות ד'

    מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון וכו' נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר וכו', אמר לו כמה מכוער אותו האיש וכו', אמר לו לך ואמור לאומן שעשאני: כמה מכוער כלי זה שעשית וכו' עש"ה. הרי שמתחכמים האלו לומר, שמסבת שפלותנו ואפסותנו אין מתאים לו ית' להשגיח עלינו, ועזב אותנו, הם אינם אלא מכריזים על חוסר דעתם בלבד. ודמה לך. אם היית פוגש איזה אדם, שימציא לו לברא בריות מלכתחילה, בכדי שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי חייהם כמונו, ולא עוד אלא להשליך אותן אחר גיוו מבלי שירצה אפילו להשגיח בהן, כדי לעזרן מעט, כמה היית מגנה ומזלזל בו. והיתכן להעלות על הדעת כזה על מחויב המציאות ית' וית'.

  5. שמעתי א' אדר תש"ז בנסיעת טבריא

    טבריא דרז"ל, טובה ראיתך. "ראיה" היא סוד חכמה. "טובה", ששם מסוגל לזכות לבחינת חכמה. ורבי שמעון בר יוחאי היה מטהר את שוקי טבריא, שענין טומאה של מתים, היינו של הרצון לקבל, שהוא בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". וכל הטומאות המשייכות רק לבחינת חכמה, לכן בטבריא ששם היא סגולת החכמה, היה צריך לטהר את השוק.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest