המקום הבטוח ביותר בעולם

שאלה: החברה החיצונית כל הזמן מעוררת אותי על ידי פחד מהשפלה, נזק ל"אני" שלי. בכך שאני מרגיש כל הזמן את הסכין הזאת מוצמדת לגרוני, איני יכול לעצור במרוץ הגשמי שלי. למה זה לא מתרחש כך בקבוצה?

תשובתי: באמת, קיימים מצבים, שהאדם רוצה שידקור אותו איזה מקור גירוי חיצוני, מפני שהוא לא מסוגל להתעורר בעצמו. אולם גישה זו אינה נכונה. רק אם האדם אינו מסוגל לארגן בעצמו את "הגירוי" הזה באמצעות קבוצה וספרים, הוא באמת מקבל סכין המוצמדת לצווארו. אך אם הוא מסוגל לזה, אז נותנים לו זמן, עוד קצת ועוד… וגם הקבוצה חייבת לקחת על עצמה את תפקיד המעורר, ולדאוג לאדם.

באופן כללי, אנחנו מתפתחים בשתי דרכים: או על ידי יסורים או בכוח התורה. זה תלוי בקשר ההדדי ביני לבין הקבוצה: כמה אני משקיע בה וכמה אני מקבל ממנה בתגובה.

אני חייב לקבל מהחברים ערבות וביטחון. למעשה, בקבוצה אני צריך להרגיש את עצמי כמו תינוק על הידיים של אמא. האם יש בעולם מקום יותר בטוח מזה? היכן עוד אתה יכול להירדם, מבלי לדאוג לשום דבר, להתנתק מהכל? הילד נרגע על הידיים של אמא, הוא לא רוצה לשכב בעריסה, הוא לא רוצה שום דבר, רק להישאר שָם, במקום שבו אין צרות לפי קביעתו.

המסירות הזאת היא טבעית לא רק לתינוק, אלא גם לאמא. הטבע מחייב אותם. ואילו אנחנו צריכים להגיע לזה מעל לטבע שלנו. תאר לעצמך: הקבוצה היא כמו תינוק, אצלך על הידיים, ואתה כמו תינוק על הידיים של הקבוצה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 24.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ערבות כתנאי לחיים
יחד באושר ובצער
ממה מתחילה הקבוצה?