קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
חכמת הקבלה, היא אמצעי שמאפשר לנו לעלות מהדרגה הבהמית לדרגת האדם. אם אנחנו לא משתמשים באמצעי הזה לשינוי הטבע האגואיסטי שלנו, אז אנחנו נשארים בהמות, כמו שנאמר: "כולם כבהמות נידמו". במקרה כזה אנחנו מתפתחים רק בתוך האגו שלנו, אין לנו במה לתקן אותו ולעלות מרצונות של קבלה לרצונות של השפעה. ואז אנחנו מרגישים רק את העולם הזה, חיים ומתים כמו בהמות.
בעוד שבדרגת אדם אני הופך להיות דומה לבורא (אדם, בא מהמילה אֵדָמֵה). באמצעות האמצעי, שנקרא "האור המחזיר למוטב", שאותו אני מושך על עצמי כשאני קורא טקסטים קבליים. במיוחד כשאני קורא בספר הזוהר, שהוא המקור החזק ביותר של האור העליון הנסתר, אני יכול לתקן את עצמי ולעלות מהטבע האגואיסטי לטבע אלטרואיסטי, להשפעה ולאהבה לזולת.
ואז במקום הרצון לנצל את הזולת אני משפיע לו, ובמקום שׂנאה מרגיש אליו אהבה. באותה המידה שבה אני רוכש את הטבע הזה, אני מתחיל לגלות את הכוח העליון בתוך הרצונות האלטרואיסטיים שלי, בתוך תכונות ההשפעה והאהבה שלי. אני מרגיש את מה שממלא לי את התכונות החדשות שלי, וזה נקרא "האור העליון", או "הבורא".
אך כל זה מושג בכוח ההשפעה. כיצד עלינו להשיגו? לשֵם כך עוד לפני שנברא העולם שלנו, הדרגה הנמוכה ביותר של עולם העשיה, שנקראת "העולם הזה", הנברא שנברא על ידי הבורא, שנקרא הנשמה הכללית של האדם, נשברה להרבה חלקים. ועכשיו, כדי למשוך אליי את האור, החלקים האלה צריכים להתחבר ביניהם למצב הקודם, שהיה לפני השבירה, כשהאור העליון מילא אותם.
אנחנו לא מסוגלים בעצמנו להתחבר זה עם זה, אך בכך שרוצים את זה, משתוקקים ומשתדלים בכל הכוח, אנחנו על ידי המאמצים שלנו מושכים אור מאותו המצב של האיחוד. האור הזה אינו מגיע אלינו ואינו מתלבש בנו, כי אנחנו הרי עוד לא התחברנו. אך הוא מאיר לנו מרחוק, במידת ההשתוקקות שלנו אליו, לאור של ההשפעה והאהבה לזולת.
אך האם אני באמת משתוקק לזה? אני מתאר לעצמי שאני מאוד משתוקק אל האור, למשהו טוב עבור האגואיזם שלי. אך אם אני אפרש אותו נכון, כאור של השפעה ואהבה, שממנו אני נהנה, בכך שמשפיע לזולת ופועל רק בעל מנת להשפיע, אני כבר לא ממש רוצה אותו.
לכן, קודם כל, כדי להשתוקק לאור, לתיקון, כדי להפוך להיות המשפיע, אוהב את הזולת, אני צריך לרכוש את החשיבות של זה. את חשיבות התיקון אני יכול לקבל משני מקורות:
- אם אני מרגיש יסורים, כאב, אז אני משתוקק לשנות את מצבי. אני מוכן אפילו להשפיע, רק שלא יהיה לי רע. זה נקרא התקדמות בדרך של יסורים.
- את חשיבות ההשפעה והאהבה לזולת אני יכול לקבל מהסביבה, שמתחילה לעשות לי "שטיפת מוח", בכך שמעוררת בי את חשיבות ההשפעה, כמה שאנחנו מרוויחים מזה וכמה שזה טוב, ואֵילו תענוגים מביאה ההשפעה.
לכאורה האחד סותר את השני: "תשפיע – ותקבל תענוג! תשפיע – ואתה תרגיש את העולם העליון! ". זה נקרא "לא לשמה", אך בכל מקרה זהו שלב ביניים בהתקדמות. במקרה כזה אני משתוקק להתקדם בדרך של "לא לשמה", בדרך האור. כי הרי כולנו אגואיסטים וצריכים לתאר לפנינו את התועלת המובנת לנו, אחרת לא נוכל לעשות שום דבר.
לכן אני נמצא בקבוצה, יחד עם אנשים שגם כן רוצים להשיג רוחניות. ולא חשוב, שכולנו מתארים לעצמנו את העולם הרוחני כרווח טוב, אנחנו רוצים להיות מעל האחרים, להרוויח יותר, להתעלות מעל החיים הקצרים, המלאים רק ביסורים, להשיג משהו שווה, גדול. אך אם כולנו יחד מפרסמים זה לזה את החשיבות אפילו של מטרה כזאת, בחיבור בינינו מתגלה משהו נעלה, גדול, נצחי, מושלם, שווה, ואפילו יש לנו כוחות, לפחות במקצת, להתחיל להתקדם לחיבור הפנימי בינינו.
אם בקשר בינינו אנחנו נגלה את הכוח הכללי הפנימי, שנקרא הכלי הרוחני, כוח ההשפעה, אז בכלי הזה, במידת כוח ההשפעה הזה יתגלה לנו האור, אור של השפעה, אור עליון או הבורא.
לכן לפני שאנחנו מתחילים לקרוא את ספר הזוהר ועל ידי כך למשוך אור, אנחנו צריכים לתאר לעצמנו, שאנחנו משתוקקים להיות בקשר הפנימי בינינו, כשכל אחד מבטל את עצמו ומרגיש רק את האחרים, את כולם יחד, את כל הקבוצה הפנימית הזאת, במקום שבו כולנו מחוברים בינינו בנשמות. ובקשר הזה בין הנשמות אנחנו מגלים אור, מגלים את כוח ההשפעה והאהבה הכללי ואת הבורא בתוכו. אם כך אנחנו חושבים בזמן קריאת ספר הזוהר, זה משפיע עלינו בצורה היעילה ביותר.
לא חשוב, עד כמה אנחנו מבינים את הטקסט, יודעים את המילים. חשוב כל הזמן לחשוב על דבר אחד: "עכשיו אני מקבל תרופה. אני רוצה להתחבר עם אחרים, ואז בחיבור בינינו אני ארגיש הכל, את כל העולם הרוחני העליון. אני מצפה לזה!".
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 24.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
קֵצֵר שמוביל לאהבה
לאהוב "כמוך", לאהוב יותר מעצמך
כדי שהאהבה תהיה מושלמת…
