דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / "עשיריות" / המערכת לא תסתדר בלעדיי

המערכת לא תסתדר בלעדיי

האדם מסוגל לעזור לכל בני האדם בעולם, בעלייה בדרגות של אהבת הזולת. בעל הסולם, מתוך מאמר "הערבות": "הוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות בסולם של אהבת זולתו בכל בני העולם בכללם, כי מדרגה זו שאותו היחיד גרם במעשיו אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד בהכרעת העולם לכף זכות…

והעושה עבירה אחת, שמשמעותה שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה העצמית המזוהמת וע"כ פורץ בגנבה וכדומה, נמצא מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה."

מכאן אנחנו רואים שהמקובלים מסתכלים על המציאות כעל מערכת אחידה. כמובן שכשהאדם מכריע את עצמו לכף זו או אחרת, הוא מכריע בכך גם את כל העולם. פעולתו לא יכולה שלא לנגוע, שלא להשפיע גם על כל יתר המנגנונים וכל חלקי השלם עד לאחרון שבאחרונים. היום אנחנו מגלים את זה במציאות העולם שלנו, אבל בפועל, כל העולמות, כולל העולם שלנו, מהווים מערכת מקושרת..

ולכן, את האחריות על הבחירה הנכונה, על הכרעת עצמי לכף זכות, צריכים להכיר במימדים של כל המערכת. אני צריך להבין על מה אני אחראי ברגע הנוכחי, כשאני דואג על התיקון. ואת הדאגה שלי אני צריך להכפיל בהתאם למידה שבה אני יכול לתאר לעצמי את התמונה הכללית.

"בגילוי זוהמתה של אהבה העצמית… האדם גורע שיעור מסוים מתוך ההכרעה לכף הזכות הסופית, בדומה כמו שאחד חוזר ונוטל מן כף המאזנים אותו השומשום היחיד שחבירו הניח שם… שבשביל שלא יכל להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו."

במערכת הזו אנחנו נמצאים כל הזמן. מספיקה תזוזה של מילימטר ואתה מזיז אותה כולה.

אולם קיים גם מנגנון ההחלשה, "מסננים" של ההעלמות או העולמות.

בעולם אין סוף המערכת מתגלה באופן טוטאלי בכל גודלה ועומקה. ובהתאם לכך, מי שנמצא שם חייב להיות בעל הבית של כל המערכת, כשהוא מרגיש אותה ומנהל אותה במאה אחוז, ללא כל פגם, בדומה לבורא. שם אנחנו לחלוטין משתווים עימו, דבוקים בו.

מצד שני, במדרגות ההשתלשלות מאין סוף, האחריות והחובה שלנו להיכנס למערכת בצורה אינטגרלית, בהבנה, בשכל, בהרגשה שלנו תלויה בדרגה הנוכחית. אנחנו בכל מקרה אחראיים על המערכת באופן כללי, כיוון שזה אפיון איכותי ולא כמותי, אך כבר במידה פחותה.

לדוגמה אני אחראי על ה"ניקיון" של כל המערכת, אתה על ה"צבע", מישהו על ה"חשמל", מישהו אחר על ה"מיזוג", וכולי. בכך אני מממש את הייחודיות הטמונה בנשמה שלי, הרי בלעדיי אף אחד לא יכסה את אותו החלק שאני חייב להשלים, כשאני מפעיל את המערכת בסגנון המיוחד שלי. בלעדיי היא לא תגיע לשלמות, כיוון שהיא אינטגרלית מטבעה.

באופן כזה כל מדרגה מוסיפה לי יותר אחריות: אני כאילו מחליף את הבורא בהיבטים שונים וכשאני מתחיל להבין את המערכת אני מתחיל להבין, להרגיש אותו, להידמות לו.

והמערכת למעשה מהווה יחסים בין החברים. הרי מלבד זה אין כלום. בחברים, באנושות, בטבע הדומם הצומח והחי אנחנו מגלים את הכול. זה אומר שבנוסף לעולם שלנו אנחנו צריכים לגלות את כל חלקי המציאות שלו. אוסף הקשרים האלה זה העולמות הרוחניים עצמם, ההשפעה ההדדית, מערכת הבריאה. אנחנו כביכול מרכיבים משקפיים מיוחדים ורואים את כל הקשרים ההדדיים בין כל המרכיבים.

אולם המערכת הזו באה לידי ביטוי באופן הדרגתי. בינתיים, בעשירייה, לאחר מכן יותר ויותר לרוחב ולעומק, בהבחנות כאלה שלא היינו יודעים עליהן דבר. קודם היה קשה לשים לב לקשר בינינו, היה קשה להבחין בו, אך עם הזמן הוא מתגלה יותר ויותר, בהבנה בהרגשה, בצורות שונות ביותר.

כך אנחנו מתקשרים ומגלים את המערכת עם הכוחות הפועלים בה, שבכללות מהווים את הבורא שמחזיק את כל התרכובת הזו. אנחנו מגלים את הצורה בחומר הרצון, את הצורה שהיא הבורא. הוא מתגלה דווקא בחומר ולא בצורה מופשטת ולא במהות.

מתוך השיעור לפי מאמר ה"ערבות", 20.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להכריע את העולם לכף זכות
בעלי החוב
המערכת האנלוגית זה "כמעט" לא נחשב

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/UA4Rv

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest