המטריצה לא מחכה

הגיע הזמן להגיע לתאום עם אותה הרשת שהטבע מוריד עלינו. אנחנו חייבים להתחיל בהדרגה להבין, בפני אילו תנאים וכוחות, בפני איזו מטריצה אנחנו עומדים. ללא בסיס חינוכי מתאים שנמצא בקבוצה או במערכת חינוך גלובאלית, המטריצה הזאת נראית לי כתבנית נוראית. ובאמת, האם כולם יהיו שווים וכולם יקבלו בשווה?

כן. זה אומר, שכל אחד מקבל במידה שתואמת את הצרכים הבהמיים שלו. אחד צריך לאכול פעמיים ביום, ואחר חמש פעמים. לאחד דרושים בגדים חמים ולשני בגדי קיץ. נו אז מה? זה נקרא שוויון.

ב"כתבי הדור האחרון" בעל הסולם כותב, שצריך לבדוק את צרכיו של כל אחד. בכל הצרכים ההכרחיים, אנחנו בהמות, ובהמה אף פעם לא לוקחת מעבר לנחוץ לקיומה. כשאריה לוכד איילה, הוא אוכל חלק ועוזב את המקום. מוזר, לא? מחר הוא לא יצטרך מזון? – עבורו לא קיים "מחר", אין עודפים ומותרות מעל לדרוש. ונוסף על כך גם מספק מזון לאחרים.

בחינוך הגלובאלי והאינטגראלי שלנו צריך ללמוד את הנושׂא הזה: מה הכוונה להיות מתוקן, "בהמה" נורמאלית. וכל מה שמעל לזה שייך לרוחניות.

על מנת לבנות באדם כזאת גישה, דרושה דעת קהל, חינוך עקבי, שנתמכים בדוגמאות מהחיים. נדרשים לכך שנים, אך כזה הוא התיקון. כדי להגיע לסופו בסיומם של 6,000 שנה, נדרשת עבודה של שנים. עוד גלגול או מספר גלגולים, נו אז מה? האדם שמבצע את העבודה הזאת כבר מבין שזה תהליך, נפתחת לפניו פרספקטיבה אחרת.

הוא שׂמח בכך, כיוון שהוא כבר מרגיש את הנצחיות והשלמות שטמונות כאן, הוא כבר תופס שכאן נוכח הבורא, כבר רואה את עוצמתה של האמת שחודרת מבעד למסך. וזה מקנה לו כוחות עצומים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 22.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
קלסתרון מדויק של האגואיזם
לומדים מהמכות
לא משבר, אלא פריצה