המטה יעזור לא למעוד בדרך

יש כזה מושג, "מטה ונחש". אם אני משתדל כל הזמן להחזיק את שליטת הבורא למעלה ואת עצמי למטה, אז זה "מטֶה", מטה בחשיבות, אז יהיה תומך בדרך.

אך אם אני לא עובד כך, אלא את כל ההחלטות שלי נותן לשליטת הרצון האגואיסטי, כלומר, זורק את המטה ארצה, אז הוא נהפך לנחש. ואז אני נמצא בשליטת האגו שלי.

כך האדם צריך כל הזמן לבדוק, האם הוא לא נמצא כמחיצה בים של אור, או שהוא מבטל את עצמו ובזה נכנע, נכלל באור. כל רגע צריך בצורה כזאת לבדוק את עצמך כלפי החברים והקבוצה, שמשמשים כערבים לכך שלא תתחיל לתאר את עצמך כמתוקן לגמרי וכצדיק גמור. בשביל זה ניתן לנו כזה מדד ברור ומוחשי, כמו קבוצה שכלפיה אנחנו תמיד יכולים להעריך ולבדוק בצורה הנכונה היכן אנחנו נמצאים.

בכל רגע אני צריך לבדוק האם אני "שקוף" כלפי הקבוצה, כדי לא להפריע לחיבור, וגם בעצמי להשתתף בו, בכך שבונה יחסים מאוזנים ושווים. במקרה כזה, אני כל הזמן אמצא בעבודה שבה לבטח אשמור על עצמי באופן זהה באיזון עם האור העליון. וכך זה יימשך, עד שכל העבודה הזאת תהפוך להיות אצלי להרגל ואני אתחיל להרגיש באופן קבוע את האור העליון.

העבודה הזאת נעשית ב"גלות", כאשר אנחנו לא מרגישים את גדלות הבורא, אלא רק רוצים לתאר לעצמנו את גדלותו, את גדלות תכונת ההשפעה מעל לכל ההפרעות שמפריעות להרגיש את חשיבותה.

אני כל הזמן בודק את עצמי כלפי הקבוצה, מפני שבינתיים אני לא מרגיש את הרוחניות ויכול לתאר את עצמי כצדיק, שקוף לחלוטין ולא מפריע לאור. יכול להיות שנדמה לי כאילו שאני כבר נמצא בהרמוניה עם האור וחוזר על תנועותיו, בכך שמשפיע לכולם כמוהו. איך עוד אני יכול לדעת, האם זה נכון או לא? אין לי שום אפשרות אחרת לבדוק את עצמי, חוץ מאשר ביחס שלי כלפי החברים.

אם אני אצליח להיות החלק המחבר והמאזן בתוך הקבוצה, שמשווה בין כולם ומושך אותם למרכז אחד משותף שבו קיים החיבור שלנו, אז לא יהיה שום ספק, שבדרך כזאת אני משווה את עצמי עם האור ולא מהווה הפרעה לאור, לבורא, שממלא את כל המציאות.

דבר כזה אפשרי רק בתוך הקבוצה, לא קיימת בדיקה אחרת. לכן זאת הסיבה שנעשתה שבירת הכלים וכל עבודת ההכנה, כדי ליצור עבורנו איזו מערכת מדידה.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 02.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כמו קובייה שחורה בתוך האור
תזכור: כשמשליכים את המטה ארצה הוא הופך לנחש
מה זה בידך, מטה או נחש?