ללמוד לאהוב פירושו של דבר לבנות קשר נכון עם מי שאתה אוהב, להשתוקק למלא את רצונו. להיות מסוגל לוותר, כדי להסב לו הנאה.
מתוך ויתורים הדדיים צומחת אהבה, כפרח נהדר, שדורש את דאגתנו.
עד שהאדם לא עבר את המחסום (כניסה לתכונת ההשפעה) האגואיזם גדל ורק הוא מניע את האדם. האגואיזם בוחן אפשרויות שונות להתגלות, כמו מים, שחודרים דרך סלע. זהו משחק של האדם עם הבורא, כשמתברר שהאגואיזם נמצא בכל מקום, ואילו הישועה היא בבורא.
אם אתה לא מגלה את המומים שבך,
הם מתגלים מבחוץ –
הבחירה היא שלך…
עבודת האדם היא לגלות את מצבו השפל ולבנות מעליו את המצב הרצוי. את המצב המצוי אנחנו רואים בעולמנו, דרך הפריזמה של האגואיזם שלנו. ומעליו אנחנו בונים את המצב הרצוי, בכך שאנחנו מתארים עולם שבו שולט הבורא לבדו.
אם איני לוקח בחשבון את ההרגשה שבאגו-רצון שלי, אז הדבר משנה לחלוטין את מצבי: אני מגלה שאני נמצא בעולם אינסוף, בשליטת הבורא, שרוי בתוך טוב מוחלט.
אם אתעלה מעל האגו, אז אגלה את מצבי האמיתי. באמצעות תרגיל שכזה אנחנו מושכים מאור, שמחזיר אותנו למוטב, שמשפיע עלינו ומעלה אותנו מהמצב המצוי למצב הרצוי.
אנחנו חייבים לבנות בעצמנו את המציאות שלנו: להפריד לחלוטין את התחושות שלנו מהמצב האמיתי שלנו, ולתאר את עצמנו בעולם שנמצא בשליטת הבורא באופן מוחלט, שמונהג על ידי הכוח היחיד, שאין עוד מלבדו.
אני מרגיש כמו תינוק על ידי הבורא, עטוף בדאגתו המלאה, ואני שמח בכך, כמו תינוק שנמצא על ידי אמו. המצבים, הזמנים משתנים: פעם קו שמאל, פעם ימין, ירידה ועלייה, אבל אני עובר אותם בעצמי ובונה מתוכם קו אמצעי.
אם אני רואה חיסרון:
– אני שמח בעבר, שהרי זהו סימן, שכבר עשיתי תיקון, כיוון שהתגלה לי חיסרון חדש.
– אני שמח בהווה, בגלל ההזדמנות לעשות תיקון וליהנות ממנו – בעתיד.
יוצא שאני תמיד יכול להוסיף בשמחה.
שלמות אינה נבנית כנגד הדעת-ההרגשה, אלא מעל הדעת-ההרגשה.
בתחושותיי אני מגלה צרות ובעיות – הרע של האגואיזם.
ואילו מעל הרגשות, תוך בירור לשם מה הן מגיעות וממי – אני שמח.
העיקר הוא לשמור על שתי הדרגות: א. דעת וב. אמונה מעל הדעת.
גילוי חוסר הסדר מעורר מחשבות: מה מקורו, על ידי מי הוא נשלח, לשם מה?
אני עובד על עצמי, כדי להפוך את החיסרון לשלמות, את המרירות לשמחה, את הסתרת הבורא לגילוי. כשאני נמצא תחת דאגתו המתמדת של הבורא, אני נדבק בו תמיד ובכול.
אם אני רואה חסרון כלשהו, אז אני שמח בו. שהרי זהו סימן לכך שכבר עשיתי מקודם תיקון כלשהו, ולכן התגלה בי חסרון חדש. כלומר, אני שמח על מצבי הקודם שתוקן.
אני שמח בחסרונות שמתגלים,
שהרי הם התקיימו גם קודם, אלא
שהם היו נסתרים ואפשרו לי
לחשוב שאני כביכול בשלום עם הבורא.
אבל כשהחסרון מתגלה
– כאשר אני מצדיק אותו, אני מתקרב
לבורא.
גילוי החיסרון זה לעולם לא עונש, אלא
התקרבות!
קראו עוד בטוויטר שלי.