קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
חיזוק מגרמניה – עם ישראל חי! להמשך צפייה לחץ כאן
שאלו אותי, האם הצלחת החיסולים מעידה על כך שמתחילה תקופה טובה לישראל?
עניתי, שהייתי רוצה להגיד שכן, אבל אני לא בטוח.
כדי להתקיים בבטחה, אנחנו צריכים להכניע את עצמנו כלפי הבורא שלנו.
הקלה אמיתית תבוא רק כשנרצה להתקשר עם לב פתוח לכל אחינו היהודים, קודם כל, ודרכם לכל אומות העולם. עלינו להראות לכולם מהו האלוקים שלנו, מיהו האלוקים שלנו ואיך צריכים לעבוד אותו.
"הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, ועל כן נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף… ומכאן ברור מה הבורא רוצה מאיתנו, הוא השוואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו… דהיינו שנשנה המידות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המידות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשינו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה, להידבק בו, שהוא השוואת הצורה" (בעל הסולם, הרב יהודה לייב הלוי אשלג, "כתבי הדור האחרון").
סוד הסוכה
כשהגעתי ארצה הייתי כמעט בן 30, ונתקלתי לראשונה בחג הסוכות. נזכרתי בילדות, כשהיינו בונים לעצמנו בית על העץ. אבל כאן ראיתי אנשים מבוגרים ורציניים מאוד, שבונים לעצמם באדיקות מעין צריף בחצר, וניסיתי להבין למה. ההסבר על כך שבונים סוכה רק בגלל שאבותינו ישבו בסוכות במדבר, לא סיפק את סקרנותי. במקביל, התחלתי להתעניין בתורת ישראל לעומק והגעתי לחכמת הקבלה. שם מצאתי הסבר שונה שמאוד דיבר אליי.
רציתי להבין, מה קורה עם החיים שלנו? לשם מה בכלל נולדנו לעולם הזה? מה גורם לנו להתנהג כפי שאנחנו מתנהגים? לאן אנחנו מתפתחים? מה תלוי בנו, ומה מוגדר מראש בחוקי הטבע? האם ביכולתנו להשפיע על גורלנו? ואם כן, אז כיצד? השאלות האלה הביאו אותי לגלות בין היתר גם את סודה של הסוכה.
הסוכה מרמזת על עולם חדש שאותו אנחנו יכולים לבנות לעצמנו דווקא מהפסולת של העולם הזה. במה מדובר? חז"ל אומרים שאת הסוכה בונים מ"פסולת גורן ויקב", כלומר מחומרים שנחשבים כפסולת. הסכך הוא עיקרה של הסוכה. אנחנו לוקחים גזם של עצים וכדומה, דברים שכל השנה אין בהם שום צורך, מרימים אותם מעל ראשינו כסכך, ויושבים תחתיו שבעה ימים.
מה שחשוב לנו באופן טבעי, מה שמעסיק אותנו כל הזמן ואליו אנחנו שמים לב, הוא מה שיכול להועיל לנו באופן אישי. מהדברים האלו אנחנו בונים את העולם שלנו, את ההצלחה שלנו בחיים, ולכן הם העיקר עבורנו. לעומת זאת, דברים כמו אהבת הזולת, נתינה, השפעה טובה לחברה, הרבה פחות חשובים לנו. במבט אגואיסטי פשוט, דברים כאלה כלל לא נחשבים, הם סוג של "פסולת". לו יכולנו להפוך את הסדר, את הדברים שלא חשובים לנו להפוך לחשובים מאוד בעינינו, היינו מגלים לפתע עולם חדש. על כך אמרו אותם החכמים שהצליחו לעשות זאת: "עולם הפוך ראיתי".
זה מזכיר במשהו כל מיני אפקטים ויזואליים, שבהם על ידי שינוי מיקוד המבט מתחילים לראות מה שבמבט ראשון לא ראינו. אלא שכאן צריך להפוך את מיקוד הלב, את הטבע של האהבה העצמית שאיתו נוצרנו מלכתחילה. היציאה מהבית אל הסוכה מסמלת את הרצון שלנו להחליף גישה לחיים. מאמץ פנימי לסגל לעצמנו הסתכלות חדשה על העולם, על עצמנו ועל אחרים. להפסיק לשקול כל דבר מתוך האגו שלי, מה טוב לי וזהו, ולהתחיל לשקול דברים ממקום גבוה יותר, מה טוב לאחרים.
אם בונים סוכה בתוך ליבנו, אם יוצאים מאהבה עצמית לאהבת הזולת, נפתח בפנינו עולם רחב ונצחי. יוצא ש"ואהבת לרעך כמוך" אינו כלל מוסרי נחמד וילדותי, אלא נוסחה מדעית ליציאה לעולם בממד גבוה יותר. מעל זמן, תנועה ומקום, מעל כל ההגבלות שישנן בחיים, מתוך ספיגה אגואיסטית פנימה, בקבלה לעצמי בלבד. חיים בלתי מוגבלים יכולים להיות רק בנתינה, כי לנתינה אין שום הגבלה, בשום ממד. זהו המימוש השלם והאמיתי של חיינו, פסגת האבולוציה של רוח האדם שבנו.
נהוג לקשט את הסוכה כמה שיותר, ולהזמין אליה אורחים רבים במהלך החג. במנהגים אלו אנחנו רוצים להביע עד כמה יקרה בעינינו השאיפה להגיע לאהבה אמיתית. עד כמה אנחנו רוצים להגיע פעם למצב השלם של "סוכת דוד". מדובר במצב שבו כולנו נשב יחד בסוכה, בחיבוק, כמו חברים. בחיבור בינינו נגלה חיים חדשים, נצא מהעולם המוגבל שלנו ונגיע לעולם אינסופי, כאן ועכשיו. כמו שכתוב: "עולמך תראה בחייך". והכי חשוב לזכור, שכל הטוב והשפע תלויים רק בהחלפת הגישה שלנו לחיים, במקום לעצמי בלבד, לזולת.
חג שמח!
איש את רעהו יעזורו. שום דבר חוץ מזה אנחנו לא צריכים.
לכבוד יום השנה להסתלקותו
הרב יהודה לייב הלוי אשלג, "בעל הסולם", (1884-1954), היה אחד מגדולי המקובלים בתולדות האנושות. נשמה מיוחדת שירדה לעולם כדי להביא לנו את חכמת הקבלה ולקרב אותנו לחיים של אושר, שלום ואחדות.
"מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה", כתב בעל הסולם. ואכן, הוא היה הראשון שפירש את כל ספר הזוהר ואת כתבי האר"י, הראשון שהתאים את החכמה העתיקה של הקבלה לכל אדם, הראשון שהוציא לאור עיתון קבלי והפיץ אותו ברחבי העם. בליבו פעמה דאגה לגורל העם שלנו, דאגה שהכתיבה באופן מוחלט את כל מהלך חייו.
בעל הסולם הכיר את מהותו הפנימית ואת ייחודו של עמנו. הוא ידע שעם ישראל יכול להתקיים רק על בסיס החוק הרוחני של אהבת הזולת. בפגישותיו עם בן גוריון וראשי היישוב דאז, הוא חזר והדגיש שכדי להצליח במשימתנו המשותפת לבנות כאן חברה מאושרת, אנחנו צריכים לעורר בתוכנו את ניצוץ האהבה לזולת, אחרת, במוקדם או במאוחר, לא יהיה לנו יסוד משותף.
"אך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמה", קובע בעל הסולם באמירה שאינה משתמעת לשתי פנים, ולא רק לציבור שכבר מכיר אותה ועוסק בה, אלא לכלל העם, "וכיוון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה".
קמו לו מתנגדים רבים, אולם הוא אינו נרתע מהניסיונות לעצור בעדו. להפך, זה רק מחזק אותו. הוא מחליט לעשות כל שביכולתו כדי להביא את חכמת הקבלה לעמו, ומתחיל לכתוב את מפעל חייו, פירוש "הסולם" לספר הזוהר. שני התקפי לב בזה אחר זה כמעט ומפילים אותו מרגליו. בקושי רב הוא קם ממיטת חוליו, מתעלם מהמנוחה שקבע לו הרופא, וממשיך במלאכת הכתיבה. 18 שעות הוא עובד בכל יום. כשהוא נרדם, אשתו פותחת את אצבעותיו כדי להוציא את העיפרון מידו המכווצת מדלקת פרקים קשה. עד יומו האחרון טרח בעל הסולם להשלים את משימתו. הוא סלל עבורנו את הדרך להשגת האושר, השלמות והנצחיות. כעת כל שנותר לנו לעשות כדי להגיע לכך, הוא להעפיל במעלה הסולם הרוחני שהוא הציב עבורנו.
קראו עוד בטוויטר שלי.
