קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אין לי דבר מלבד הרצון שלי. כל החיים שלי הלכתי בעקבות ההגיון הבריא ופתאום אני אלך כנגדו? חכמת הקבלה לא דוחפת אותנו להתקדם ללא שכל ודעת, אלא מלמדת אותנו להתעלות למעלה מהם. הידע והשכל נשארים, אנחנו לא מוחקים אותם, אלא מתעלים מעליהם ועושים את ההיפך.
אף אחד ושום דבר לא מחייב אותי, אלא אני בעצמי משתדל למצוא כוחות בכדי לעשות משהו על מנת להשפיע מעל הדעת. כך מתרחש המעבר מהדעת ללמעלה מהדעת, למעלה מהרצון. זהו מעבר מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. העולם הרוחני בנוי למעלה מהדעת, למעלה מהרצון הרגיל שלי.
אני מרגיש שהכל בי מתנגד: אני לא רוצה חיבור, פעולות אלטרואיסטיות, הפצה, קשר עם החברים. אני לא רוצה להשתמש באמצעים שמקרבים אותי לבורא. אני רואה שחסר בי רצון – הוא שרוי בתוך האגו שלי. עם זאת ואף על פי כן, מבחוץ אני עושה את ההיפך.
תפילה היא עבודה שבלב. כיון שהשכל מתנגד לה, עלינו ללכת נגדו. אני מבקש מהבורא את מה שהטבע שלי מתנגד לו. כל תפילה דורשת מאיתנו עבודת לב מיוחדת. איני רוצה להבין בשכל שכדאי לעבוד את הבורא, אלא אני רוצה לעבוד באמונה למעלה מהדעת.
הבורא לא מתגלה בצורה כזו שכביכול הוא היה במקום רחוק כלשהו ואני סוף סוף באתי ומצאתי אותו. אני צריך להרגיש את הבורא בתוכי, להרגיש בתוכי את תכונת ההשפעה. האם הבורא "קרוב" אלי או "רחוק" – האם אני רוצה להיות כמוהו, בכדי שתכונת ההשפעה תשלוט בי?
אם אנחנו רוצים לגלות בתוכנו את הנקודה שבלב – חלק אלוק ממעל, זרע של השפעה, עלינו להשקיע בכך הרבה מאמצים ולעזור זה לזה בקבוצה. אנחנו מגדלים בתוכנו את כוח ההשפעה, מטיפת הזרע הטמונה בנו עד לסאה המלאה שלה, המכונה "נשמה".
בכדי להתקרב לבורא ולהרגיש אותו, נחוצה לי תכונת ההשפעה. הבורא ברא אדם אחד, נשמה אחת ושבר אותה לחלקים רבים, בכדי שפִּיקְסֶלִים אלה יתחברו ביניהם בכוחות עצמם. כשהם מתאחדים בחזרה לאדם אחד, אנו מרגישים יותר את הבורא.
העולם שלנו הוא תשתית שנבראה על ידי הבורא, שממנה עלינו לעלות בכל פעם מחדש. העולם הזה הוא מחסן של כל הכלים השבורים. אנו נופלים עד לעולם הזה, סופגים רצון נמוך יותר ושבור, ועולים בכדי לתקן ולמלא אותו. "ליפול ולעלות" – זוהי הדרך הרוחנית.
איננו מבטלים לעולם את הדעת שלנו ואיננו הולכים מתחתיה, כמו שזה קורה בדתות, אלא אנו הולכים תמיד באמונה מעל הדעת. האמונה מעל הדעת, שאנו מקבלים, הופכת לדעת שעלינו לעלות שוב מעליה – כך אנו עולים במדרגות הרוחניות.
ככל שהשכל והדעת של האדם גְּדֵלִים יותר, כך האדם עולה יותר, בכדי לפעול שוב באמונה מעל הדעת. באופן זה, האדם הופך לחכם יותר ויותר בעולם הזה וגם מתקדם יותר ויותר ברוחניות. האדם גָּדֵל ללא הרף: בדעת ולאחר מכן מעל הדעת.
ככל שאנו מגלים בתוכנו שאלות, כוונות, מחשבות רבות יותר כנגד הרוחניות, שמורידות מערכה של העבודה הרוחנית, כך פתילת הנר שלנו הופכת לעבה ולחזקה יותר בזכותן. אנו מתגברים על ההתנגדות – הפתילה סופגת יותר שמן. האור מגיע מלמעלה ומדליק את הנר שלנו.
קראו עוד בטוויטר שלי.
